ירושלים בעת העתיקה

הבוקר הבהיר ההוא, בספטמבר 1862, החל בשגרת היום הרגילה במאפייה מול שער יפו. שְׂפמו של האופה כבר הספיק להתלבן בענני הקמח, והוא היה שקוע בלישת הבצק וברידודו, בתנועות ידיים מהירות

“אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים” (משנה, תענית ד, ח). בתלמוד מנו חכמינו את הדברים הטובים שאירעו ביום ט”ו באב: “ט”ו

קינתו של הפייטן הקדמון ר’ אלעזר הקליר נישאת בפיהם של מתפללים רבים בתשעה באב: “שָׁבַת סוּרוּ מֶנִּי שִׁמְעוּנִי עוֹבְרַי [נ”א עוֹכְרַי], סְחִי וּמָאוֹס הֱשִׂימוּנִי בְּעֶדְרֵי חֲבֵרַי, סַכּוֹתָה מִשְׁכָּן מִסְּכוֹת דְּבִירַי,

בחורף 2007 נפתחו ריבועי החפירה הארכאולוגית הראשונים בשטח ששימש עד אז לחניון לבאי הכותל ועיר דוד – ‘חניון גבעתי’. התקוות שתלו החוקרים בשטח החפירה החדש היו גדולות, שכן המחקר באזור

מה קרה בי”ז בתמוז, שנזכר לדיראון עולם? במשנה נמנו חמישה אירועים שקרו באותו יום: “בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל”

בשנת 1922, בראשית ימי המנדט הבריטי, נוסדה שכונת בית הכרם במערב ירושלים. את סיפור ראשיתה של השכונה הקסומה כבר סיפרנו בעבר: https://eyaldavidson.co.il/%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%a9%d7%9b%d7%95%d7%a0%d7%aa-%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%aa/ שמה של בית הכרם נגזר מקִרְבתה אל עין

בדרך שכם פינת רחוב צלאח א-דין נמצא אחד האתרים המרתקים בירושלים – אחוזת קבורה ממלכתית ומפוארת. לאחר שנרד ב-23 מדרגות חצובות בסלע, נגיע למקוואות מים גדולים. נעבור תחת קשת אל

אחד הגורמים שהבליט את השֹׁונוּת בין העם היהודי לבין אומות העולם הוא המקום המקודש לו ביותר – בית המקדש. שונות זו באה לידי ביטוי בראש ובראשונה במהותו של בית המקדש,

בשבוע שעבר העלינו על ראש שמחתנו את התיאטרון, האמפיתאטרון וההיפודרום שניבנו בירושלים בימיו של המלך הורדוס, על פי עדותו של יוסף בן מתתיהו. שרידיהם לא נמצאו בשטח, ולכן סקרנו השערות

המלך הוֹרְדוֹס נצרב בתודעה ההיסטורית ברגשות מעורבים. בשנת 37 לפסה”נ, כשהוא בן 36 שנים, תפס את השלטון ביהודה בכוח ובאכזריות מידי החשמונאים, בגיבויָים המלא של הרומאים. לפי מוצאו המשפחתי –