גיליון 327, כסלו תשפ”ז
חיים יהודה לייב אוֹירְבָּךְ, אברך ירושלמי צעיר שטרם מלאו לו עשרים שנה, נעור משנתו בהתרגשות בלילה סתווי אחד של שנת 1905. שני מקובלים הדורי שׂיבה מדורות קדומים הופיעו בחלומו, וציוו עליו להקים ישיבה ללימודי קבלה. כשביקש לטעון שהוא צעיר מדי וכלל אינו בקי בתורת הסוד, ענו לו שהרב שמעון צבי הורוויץ, מקובל שעלה לירושלים ב-1887 מלידא שברוסיה (כיום בבלארוס), יסייע בידו. ההתרגשות שאחזה באוירבך לא הניחה לו לישון בשארית הלילה, ועם אור ראשון יצא לתפילת שחרית. באחת הסמטאות הבחין ברב הורוויץ הפוסע לקראתו, וכשהצטלבו מבטיהם ידע מיד ששתי הדמויות הופיעו גם בחלומו של חברו.
אגדה זו, שנשמרה במסורת צאצאי משפחת אוירבך, מעניקה מימד מיסטי לייסודה של ישיבת שער השמים. חודשים אחדים לאחר הגילוי המופלא בחלום נפתחה הישיבה בבית הולדתו של האר”י – גדול חכמי הקבלה – במערב הרובע היהודי (כיום בתחומי מוזאון חצר היישוב הישן, ברחוב אור החיים 6).
דף מפנקס שליחות של שד”ר מישיבת שער השמים לארה”ב, 1920-1910 | ארכיון העיר ירושלים, מיכל 286.
מקורו שמה של הישיבה בסיפור המקראי על הסולם בחלומו של יעקב, שהיה מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. החלום התרחש בבית אל, ויעקב כינה את המקום “שַׁעַר הַשָּׁמָיִם” (בראשית כח, יז). נראה שמייסדי הישיבה החדשה רמזו כך לזיקה לישיבת בית אל, שהייתה ישיבת המקובלים הספרדית בעיר העתיקה (בימינו, ברחוב בית אל 9), ונוסדה כ-170 שנה לפניה.
תרשים ישיבת שער השמים, פרט מתוך גיליון “תעודת חבר”, שהוענקה לתורמים | אוסף ביל גרוס.
ישיבת שער השמים הציעה דגם חדשני ללימודי קבלה בירושלים. הישיבות שקדמו לה לא הכשירו מקובלים, אלא כדרכן של ישיבות ספרדיות, תמכו במקובלים בכירים ומבוגרים, ואילו היא הציעה מסלול לימודים מסודר ושיטתי בעזרת מורים ומדריכים, שראשיתו בתלמוד תורה לילדים במתכונת רגילה, והמשכו בכניסה הדרגתית לעולם הסוד מגיל 16 ומעלה. בתוך זמן קצר הצליחה הישיבה לחולל מהפכה בפניה של מערכת החינוך היהודית בירושלים, ותלמידים רבים ביקשו ללמוד בה. ‘חדר האר”י’ הקטן לא להכיל את צרכי הישיבה, והיא עברה למבנה ממערב לכיכר בתי מחסה (ברחוב גלעד 8). היו בו 18 חדרים, מחציתם הושכרו כדי להכניס מזומנים לקופת הישיבה. בנוסף, נפתח סניף של הישיבה בעיר החדשה, ובשנת 1913 כבר למדו במוסדותיה למעלה ממאה תלמידים.
מספרי הלומדים בישיבה משקפים את מגמת מייסדיה – לפרסם את תורת הסוד ברבים. ביטוי נוסף למגמה זו הוא ספרי הקבלה הרבים שהודפסו ביוזמתם, בהיקף שחולל מהפכה בתפוצת הקבלה. כך הסביר אחד מחכמי הישיבה את הצורך בהדפסת מהדורה של כתבי רבי חיים ויטאל, בשנת 1909:
“והנה, אם אמנם כי חסרון הספרים בלימוד הקבלה ניכר הי'[ה] גם מזמנים הקודמים, אבל בזמן האחרון הי'[ה] החסרון מרגיש עוד יותר הרבה. מאז בשנים אשר ע”י הישיבה הגדולה ‘שער השמים’ ללימוד תורת הקבלה, שנתיסדה בעזה”י בעיה”ק [=בעזרת ה’ יתברך בעיר הקודש] לעדת אשכנזים, ע”י רבנים זקני הוראה וגדולי התורה. ומעת לעת מתרבים חברים להישיבה, עד כי נפרץ לימוד תורת האמת בין כל התלמידי חכמים […] עד כי מלאה עיר קדשנו בלומדי תורת הקבלה. ומה שיש לתקון האומה ותקון בעולמות העליונים כבר ידוע ליודעי חן, ואין כאן מקום להרחיב הדבור הזה” (הרב מנחם מענכין היילפרין, בתוך: רבי חיים ויטאל, שער ההקדמות, ירושלים תרס”ט, במבוא).
הכותב הדגיש את העובדה שישיבת שער השמים נוסדה בידי רבני עדת האשכנזים, ואכן גם בכך ייחודה. עד זמנה לא נמצאו ישיבות קבלה אשכנזיות, ובירושלים היה לימוד הקבלה טיפוסי לספרדים ולשיטת הלימוד שלהם, גם אם נמצאו בהן לומדים אשכנזים. בסוף דבריו רמז הכותב לאמונה שהדריכה את ראשי הישיבה, שלימוד הקבלה תורם להחשת הגאולה. זו ככל הנראה הסיבה לכך שלא נמנעו מלהביע את עמדתם כלפי התנועה הציונית כמסייעת להגשמת החזון המשיחי, בניגוד לרוב רבני היישוב הישן בזמנם, ובינם לבין הרב קוק נרקמה מערכת יחסים קרובה. כך התבטא הרב:
“[…] הישיבה הקדושה שער השמים, שהיא ישיבה מפוארה שהרבה ת”ח [=תלמידי חכמים] מצוינים בנגלה ובנסתר, בתורה ובעבודה, יושבים בה בשקידת תוה”ק [=תורתנו הקדושה] […] והרבנים ר’ חיים ליב אויערבאך ור’ שמעון הורוויץ שליט”א הם גדולים בתורה, כל אחד בבחינתו בגדלות מיוחדה. הרב הגאון ר’ ח”ל אויערבאך בנגלה וגם בנסתר, והרב הגדול המקובל ר’ שמעון הורוויץ גדול מאד בנסתר בחכמת הקבלה וגם בנגלה, והם שניהם ידידי ובאי ביתי וחביבים עלי מאד” (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראיה, ד, ירושלים תשמ”ד, אגרת א’שכ, עמ’ רמה-רמו).
פרט מתוך גיליון הוקרה לתורמים לישיבת שער השמים | אוסף ביל גרוס.
בשלהי התקופה העות’מאנית עזבו רבים את העיר העתיקה, וגם הרב אוירבך עבר לשכונת שערי חסד, ונמנה בין מקימיה. שם נולד לו בנו שלמה זלמן. הרב שלמה זלמן אוירבך היה לימים מחשובי הפוסקים האשכנזים במחצית השנייה של מאה ה-20.
מלחמת העולם הראשונה גדעה את צמיחתה המהירה של ישיבת שער השמים, והרעב והקשיים שהיו מנת חלקם של תושבי ירושלים לא פסחו על תלמידיה. מספרים שהרב אוירבך משכן את ספריו ואת חפציו האישיים, ואפילו את סיכת זהב שקיבלה אשתו מסבתה, כדי להביא לחם לישיבה. גם את חייו סיכן: הוא זייף תעודות נתינות זרה כדי להציל יהודים מגיוס לצבא התורכי, וכשנודע הדבר ברח והסתתר בארון בגדים בשכונת בתי אונגרין. לאחר שאיימו השוטרים על חיי משפחתו הסגיר עצמו לידיהם, אך הצליח לחמוק מעונש – אולי בזכות מעמדו הפוליטי כסגן קונסול פרס בעיר. מספרים שאת ספרו ההלכתי חכם לב חיבר הרב אוירבך באותם ימים שבהם הסתתר במחבוא.
הרב חיים יהודה ליב אוירבך, בשנים 1920-1910 | הארכיון הציוני המרכזי. עיבוד בצבע: תמר הירדני.
בתקופת המנדט הבריטי גאתה המתיחות הלאומית, וההתיישבות היהודית בעיר העתיקה הייתה שרויה במשבר. ראשי ישיבת שער השמים החליטו להמשיך ולקיים את הישיבה ברובע היהודי, והתמידו בכך עד יום נפילת הרובע במלחמת השחרור (1948).
לאחר חורבן הרובע עברה הישיבה לשכונת מקור ברוך שבעיר המערבית (לרחוב רשי” 71), שם היא קיימת עד ימינו.
