סיפורו הסוער והנשכח של בית הספר לבנות ב’ בירושלים:חלק א’
גיליון 201, שבט תשפ”ד הרשימה פורסמה לראשונה בבלוג עונג שבת (עונ”ש) בעריכת פרופ’ דוד אסף, ביום 19.1.2024. בית הספר לבנות ב’ נוסד כנראה בראשית תקופת המנדט, בשנת תרע”ט (1919-1918), בידי
גיליון 201, שבט תשפ”ד הרשימה פורסמה לראשונה בבלוג עונג שבת (עונ”ש) בעריכת פרופ’ דוד אסף, ביום 19.1.2024. בית הספר לבנות ב’ נוסד כנראה בראשית תקופת המנדט, בשנת תרע”ט (1919-1918), בידי
גיליון 192, כסלו תשפ”ד בשבוע שעבר סיפרנו כאן את סיפור גבורתו ונפילתו של יענקל גולדברגר, נהג האוטובוס של נווה יעקב ועטרות בימי מלחמת השחרור. תזכורת: https://eyaldavidson.co.il/%d7%98%d7%95%d7%91-%d7%a9%d7%94%d7%94%d7%92%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%a2%d7%a0%d7%a7%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%a0%d7%95%d7%95/ תגובות רבות הגיעו אליי,
גיליון 171, סיוון תשפ”ג במורד גיא בן הינום, על צלעו הדרומית וסמוך לחיבורו עם ערוץ הקדרון, ניצבים שרידי מבנה גדול קדום ומוזר מעט. 23 על 17.5 מטרים שטחו, והוא בודד
גיליון 170, יום ירושלים, אייר תשפ”ג ב־14 במאי – ה’ באייר תש”ח – השלימו הבריטים את פינוי כוחותיהם, ובו ביום הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. ההתרגשות והשמחה
גיליון 158, שבט תשפ”ג עם המלכתו של דוד על ישראל, הוא מבצע פעולה משמעותית לקביעת המקדש בבירת הממלכה ירושלים: העלאת ארון הברית מבית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי לירושלים. “ויָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד
גיליון 157, שבט תשפ”ג “זו ירושלים של רב שלום תהילימזייגער,ושל למד-וָוְניק כמו רב זונדל הצדיק,של נגר בעיר העתיקה, שמואל-לייזר,של ‘פורים אליגרה’ ומשלוח ‘פורימדיקס’” זהו הבית הראשון בשירו של דן אלמגור
בשנים האחרונות הולכות ומתפתחות טכנולוגיות של צילום מולטיספקטרלי, המסוגל לעבד אורכי גל שונים, גם כאלו שאינם נראים לעין. טכנולוגיות אלו נמצאו יעילות במגוון תחומים, ובהם חקלאות וצבא, וגם הארכאולוגים מוצאים
מעשה בשני אחים שקיבלו בירושה שדה חיטה במרומי גבעה. הם זרעו, עיבדו, ניכשו וקצרו את השדה יחדיו, באהבה ובאחווה. לימים נישא אחד האחים והם החליטו לחלק ביניהם את השטח שווה
מעל פתח הסמטה המובילה אל כיכר בתי מחסה בדרום הרובע היהודי ניצב משקוף אבן, ובו נחרת: ‘בתי מחסה לעניים בהר ציון תו”ב [תיבנה ותכונן במהרה]’. מן הכתובת אנו למדים כי
לא, האויב הנורא של ירושלים לדורותיה אינו הרומאים או הצלבנים, הבבלים או המונגולים. האויב העיקרי הוא הבצורת, והוא מר ואכזר מכולם: “אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה’ אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת. אָבְלָה