מחשבת ירושלים: הגות ומסורות על אתרים

גיליון 162, אדר תשפ”ג מול שער שכם, לצד תחנת האוטובוסים המרכזית ברחוב סולטן סולימן, סמוך למצוק סלע שהנוצרים הפרוטסטנטים מכנים ‘גבעת הגולגותא’, נמצא מסגד. מאחורי המסגד מסתתרת מערה גבוהה, המשמשת

גיליון 158, שבט תשפ”ג עם המלכתו של דוד על ישראל, הוא מבצע פעולה משמעותית לקביעת המקדש בבירת הממלכה ירושלים: העלאת ארון הברית מבית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי לירושלים. “ויָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד

גיליון 152, טבת תשפ”ג “וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה” (שמואל א כה, א). המסורת היהודית מזהה את קבר שמואל בראש ההר הגבוה שמצפון-מערב לירושלים, הידוע

סבל רב ידעה רחל אמנו בחייה. בֵּיתה היה מלא צחוק ומשחקי ילדים, אך הם לא היו שלה. את אהובהּ היא נאלצה לחלוק עם אחותה. היא הסכימה לצאת למסע הארוך לארץ

מעשה בשני אחים שקיבלו בירושה שדה חיטה במרומי גבעה. הם זרעו, עיבדו, ניכשו וקצרו את השדה יחדיו, באהבה ובאחווה. לימים נישא אחד האחים והם החליטו לחלק ביניהם את השטח שווה

“וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה’, וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר, מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג

מאורעות תרפ”ט (1929), שהסתיימו בהרג של 133 יהודים ולחורבן קהילות ויישובים ברחבי הארץ, היו נקודות מפנה היסטורית בתולדות היחסים בין היהודים לערביי ארץ ישראל ובינם לבין שלטון המנדט הבריטי. לאחר

“אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים” (משנה, תענית ד, ח). בתלמוד מנו חכמינו את הדברים הטובים שאירעו ביום ט”ו באב: “ט”ו

כאשר נקראו הארכאולוגים לבדוק את שרידי הקירות הקלושים שהתגלו תוך כדי העבודות להרחבת דרך חברון בדרום ירושלים, בשנת 1992, הם עוד לא שיערו את משמעותו הגדולה של האתר. בחפירות שערכו