בתי כנסת, תורה וחינוך יהודי בירושלים

מאז אמצע המאה ה-19 התחולל בחברה האשכנזית שבין החומות תהליך מהיר של התפצלות ל’כוללים’ – מסגרות חברתיות-כלכליות לבעלי זהות עדתית משותפת, שנועדו לספק את צרכי חבריהן – הציבוריים והפרטיים. כולל

ברובע היהודי שלפני חורבנו היו עשרות בתי כנסת, אחדים מהם היו מרכזיים וגדולים. לאחר השיבה אל העיר העתיקה במלחמת ששת הימים זכו כמה מהם להנצחה ואפילו לשיקום, אבל היו כאלה

בלב לבו של רחוב היהודים ברובע היהודי מתנשא צריח מסגד אל־עֻמָרי. המסגד מוחזק כיום בידי ההקדש המוסלמי, ובימינו אינו פעיל ואינו פתוח לביקורים. תבניתו הרבועה של הצריח טיפוסית למסגדים מן

בית המדרש מנחם ציון, שבלב הרובע היהודי, נוסד בשנת 1837 בידי האשכנזים הפְּרוּשים (‘המתנגדים’, תלמידי הגר”א), והיה אבן היסוד של התחדשות היישוב האשכנזי בחצר ‘החורבה’ במאה ה-19. מבנה בית המדרש

בשקט בשקט, בחסות שגרת החגים ומאחורי חומות גבוהות של אלומיניום, החל בימים האחרונים שלב חדש בעבודות להקמת בית הכנסת תפארת ישראל ברובע היהודי, שלב המבשר על שינוי קרוב בקו הרקיע

ר’ משה יהושע לייב דיסקין – ‘הרב מבריסק’ – היה מן הבולטים שברבני היישוב הישן בירושלים בשלהי התקופה העות’מאנית. עוד קודם לעלייתו לירושלים ב-1877 נודע בגדלותו בתורה, ושימש ברבנות בקהילות

בירושלים העתיקה של פעם היו הרבה חצרות (‘חצר’ היא מִבְנָן של חדרים שבמרכזם חצר פתוחה, והיא אפיינה את מגורי היהודים) והיו הרבה כוללים (‘כולל’ הוא מסגרת חברתית-כלכלית לבעלי זהות עדתית