בתקופה שקדמה לנפילת הרובע נקראה הסמטה המכונה בימינו ‘רחוב התופים’ רחוב קרלין. מהו מקור השם?
“בי”כ [=בית כנסת] של חסידי קרלין” ו”רח’ קרלין” מדרום לבתי הכנסת הספרדיים, 1947 (א’ הלפרין, מפת הרבע היהודי, ירושלים 1947).
מגרש החנייה של הרובע היהודי הוכשר בעבודות השיקום של הרובע היהודי, לאחר מלחמת ששת הימים. לשם כך סולקו מבנים חרבים או פגועים שנעזבו עם נפילת הרובע במלחמת השחרור. אחד מהם, בפאתיו המזרחיים של מגרש החנייה, היה מבנה גדול בעל גגות רעפים, שכלל בית כנסת ויחידות דיור. זהו ‘בית אהרֹן’ – חצר חסידות קרלין.
חצר קרלין ברובע היהודי, לפני 1948 (אוסף שמואל אבן אור, ארכיון יד יצחק בן צבי). פעם בקעו מתוך בית הכנסת הזה צעקות רמות בשעת התפילה, או שירה עליזה עד אקסטטית בשעות ה’טישים’ – הסעודות החגיגיות בשבתות ובחגים. אלו הם אחדים מן המנהגים המאפיינים את חסידות קרלין.
המתחם נקרא על שמו של ר’ אהרן פרלוב, האדמו”ר הראשון ומייסדהּ של חסידות קרלין. הוא פעל להפצת החסידות בליטא, וייסד חצר חסידית בעיר קרלין (בימינו שכונה בפִינְסְק, בלארוס). הקשר לארץ ישראל מודגש בתורתו, ובנו, ר’ יעקב, היה מראשוני החסידים שעלו לארץ והתיישבו בטבריה. בימי כהונתו של נכדו, ר’ אהרן (השני) – ‘האדמו”ר הזקן’ (בשנים 1827–1872), גדלה חסידות קרלין והשפעתה במזרח אירופה העמיקה. האדמו”ר ראה חשיבות רבה ביישובן של ארץ ישראל וירושלים, אף שלא עלה אליה בגופו:
“מה טוב ומה נעים בעריכות ידידות נעימות מצוה רבה כזו, להתקש'[ר] ולהתאחד למקום המיוחד לאחד, ומארצינו ארץ החיים אשר ה’ י”ת [=יתברך] דורש אותה תמיד, וכל מקור החיוּת והשפע לכל העולם בא מדרך ארצנו” (ר’ אהרן [פרלוב], בית אהרן, בראדי תרל”ה, דף קנח ע”ב).
ב-1868, בימיו של ר’ אהרן, שכרו החסידים מבנה גדול בדרום הרובע היהודי, וייסדו את מרכזם בירושלים, תוך התגברות על מכשולים כלכליים. כעבור 18 שנה מצאו את התורם לרכישת המבנה.
בין האירועים שנצרבו עמוק בזיכרונם של חסידי קרלין בירושלים היה ביקורו האחרון של ר’ אברהם אלימלך פרלוב, אדמו”ר קרלין השמיני, בארץ ישראל, בסוף חודש אייר תרצ”ט (מאי 1939).
הבֹּקר, 17.5.1939
באותם ימים קדרו שמי אירופה. בברית המועצות הכביד סטלין את ידו על היהודים, בפולין גאתה האנטישמיות ובגרמניה כבר תפסו הנאצים את השלטון. חסידי קרלין מספרים כי הרבי זעק שוב ושוב על גורלה הנורא של יהדות אירופה הצפוי בקרוב. בערב ראש חודש סיוון הוא אף גזר תענית ציבור, נוכח הצרות הצפויות. הם זוכרים במיוחד את חג השבועות במחיצתו של האדמו”ר בירושלים, שהיה מלווה בריקודים נלהבים שגלשו אל הכותל המערבי ובטיש מרומם ובלתי נשכח. אבל, עם זאת, הרבי לא הסתיר את דאגותיו הכבדות:
פנה אליו אחד מזקני החסידים ואמר: ‘רבי! רק שלא תהיה מלחמה’. והגיב לו רבינו בדבריו הצחות ובעיניו החודרות: ‘הלוואי שהיה כדבריך, אבל נניח שהוא (היטלר) יכבוש בלי מלחמה, מי יודע מה יעלה בגורל אחינו? אבל לעומת זאת, במלחמה כל העולם ‘יעיף’ אותו ותהיה בזה הצלה פורתא לכלל ישראל.’ וקם רבינו מלֹא קומתו ודיבר בחרדה גדולה עד מאֹד ואמר: ‘אתם בארץ ישראל גם כן לא תלקקו דבש, אבל ככלות הכול זו ארץ ישראל, אנחנו מקווים שלא יהיה הסתר, אבל אנחנו בחוץ לארץ – מי יודע מה יהיה, ומה הוא יעשה מהעם היהודי’. ופנה אליו הרה”ג [=הרב הגאון] ר’ פישל דיין בערינשטיין ז”ל, שהי'[ה] גם הוא נוכח באסיפה זו ואמר: ‘רבי! למה הרבי מפחיד אותנו עד כדי כך? וענה לו רבינו, שראה מכתב של רבינו הבעש”ט זצ”ל ובו מדבר מהמצב שיבוא על כלל ישראל. וביקש ממנו שיראה לו את המכתב קודש של הבעש”ט, ואמר אליו: ‘אתם תיבהלו כשתראו את זה, שם כתוב הרבה יותר ממה שסיפרתי לפניכם’. וצוָה עלינו לבקש רחמים על מקומות הקדושים ולפני שׂריד מחמדינו [=הכותל המערבי] על שארית פליטתינו, שלא יעלה ולא יבוא מה שהצר הצורר רוצה לעשות בעם היהודי (מתורגם בחלקו מיידיש, מתוך: ב’ בראון, כספינה מיטלטלת: חסידות קרלין בין עליות למשברים, ירושלים תשע”ח, עמ’ 228-227).
ר’ אברהם אלימלך פרלוב (במעיל השחור הארוך מצד שמאל, בין שני החסידים בבגדים הבהירים), בלוויית חסידיו במורד רחוב משגב לדך לכיוון הכותל המערבי (משמאל למעלה – חומת העיר העתיקה) (מתוך: מתוך: ב’ בראון, כספינה מיטלטלת: חסידות קרלין בין עליות למשברים, ירושלים תשע”ח, עמ’ 226).
חסידיו של ר’ אברהם אלימלך הפצירו ברבם שיישאר עמם, אך הוא התעקש לחזור לאירופה. הוא הזמין כרטיס לאנייה שהפליגה מנמל יפו, אך איחר אותה ומיהר לנסוע לחיפה, שם הספיק לתפוס אותה. ב-29.8.1939 הפליגה האנייה שהשיבה את האדמו”ר מקרלין לפולין, וכפי שהתברר לימים – אל מותו. הוא נרצח בחורף 1943 בידי הנאצים או עוזריהם.
כעבור שנים ספורות התקדרו גם שמיה של ירושלים. העיר העתיקה התרוקנה מתושביה היהודים, אבל בניגוד למוסדות יהודיים רבים בעיר העתיקה, הלימוד בבית המדרש של חסידי קרלין לא פסק עד סמוך לנפילת הרובע במלחמת השחרור.
הצפה, 19.2.1948
כאמור, חורבנו של הרובע היהודי היה גם חורבנה של חצר קרלין שבין החומות, אבל החסידים כמובן לא עזבו את עיר הקודש. כיום נמצא מרכזה הירושלמי של חסידות קרלין – שהתפלגה בינתיים – בשכונת הבוכרים בעיר החדשה.
10.2020
