“וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה, וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד” (שמואל ב ה, ט). כך נחתמת הפרשייה המתארת בלשון קצרה ועמומה את כיבושה של יבוס בידי דוד. משתמע שדוד לא הרס את העיר
מדרגות הרבה היו בהר הבית. היו מדרגות שהוליכו מן העיר אל ההר; היו מדרגות שהוליכו מן הרחבה החיצונית אל המעטפת הפנימית של בית המקדש; היו מדרגות שהוליכו מעזרת הנשים אל
האבל על חורבן ירושלים ואבדן בית המקדש מלווה אותנו כבר 1,950 שנה. בתענית ובישיבה על הארץ אנחנו קוראים את הקינות ואת אגדות החורבן, משתדלים להפנים את הגורמים שהביאו אותנו לשפל
כל אחד יודע: הורדוס בנה את כותלי הר הבית. הר הבית, ובמיוחד בית המקדש שבמרכזו, היה גולת הכותרת של מפעלי הבנייה של האיש, שאחד מכינויו היה ‘המלך הבנאי’. כל אחד
“משנכנס אדר מרבין בשמחה”, נכון, אבל לא רק: “באחד באדר משמיעין על השקלים” (משנה, שקלים א, א). כלומר, מידי שנה בשנה, באחד באדר, היו מכריזים על מבצע לאיסוף השקלים, שכן
בוודאי שמחתם לחזור לשגרה אחרי שבועות לא קצרים של חגים. לא אם אתם צאצאי רבי משה בן מימון – רמב”ם. כי אם זכיתם להיות מצאצאיו עוד לא חזרתם לשגרה, מן
חז”ל ערכו הקבלות בין מעמד משה רבנו בהר סיני לבין מעמד הכהן הגדול בקודש הקודשים של בית המקדש בירושלים. במשנה נפסק: “שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו
מוצא הוא אחד היישובים העתיקים והמיושבים ביותר במרחב הכפרי של ירושלים. התל העתיק משתרע על שלוחה ממערב לנחל שורק, בשיפולי מבשרת ציון של ימינו, ובחפירות הארכאולוגיות שנערכו בו מאז שלהי
במרכז תפילת מוסף של יום הכיפורים עומד סדר עבודת הכהן הגדול, תפילה שהיא מעין תחליף לאירוע ההמוני והמרגש שהיה בבית המקדש. שיאו של האירוע הגיע עם כניסת הכהן הגדול לקודש
