בית המדרש מנחם ציון, שבלב הרובע היהודי, נוסד בשנת 1837 בידי האשכנזים הפְּרוּשים (‘המתנגדים’, תלמידי הגר”א), והיה אבן היסוד של התחדשות היישוב האשכנזי בחצר ‘החורבה’ במאה ה-19. מבנה בית המדרש
ר’ משה יהושע לייב דיסקין – ‘הרב מבריסק’ – היה מן הבולטים שברבני היישוב הישן בירושלים בשלהי התקופה העות’מאנית. עוד קודם לעלייתו לירושלים ב-1877 נודע בגדלותו בתורה, ושימש ברבנות בקהילות
בתקופה שקדמה לנפילת הרובע נקראה הסמטה המכונה בימינו ‘רחוב התופים’ רחוב קרלין. מהו מקור השם? “בי”כ [=בית כנסת] של חסידי קרלין” ו”רח’ קרלין” מדרום לבתי הכנסת הספרדיים, 1947 (א’ הלפרין,
כשהייתה אסתר ארדיטי בת 6 היא צפתה באֵימה בנחילֵי החיילים של הוורמאכט (צבא גרמניה הנאצית) פוסעים ברחובות עירהּ, סוֹפְיה בירת בולגריה (1.3.1941). ביחד עם בני משפחתה הצליחה לברוח מציפורני הנאצים
אחד מרגעי הנחת של חוקר, הוא מידע שנוחת עליו בהפתעה ומשלים את התמונה החלקית שהייתה מוכרת לו. אני רוצה לשתף אתכם ברגע אחד כזה: בשנת 2012 פרסמתי מחקר מקיף שערכתי
זלדה הייתה משוררת בדור התקומה, מן הבולטות והמוכשרות במשוררות הישראליות. רוב ימיה חיה בירושלים, מאז עלייתה ארצה עם משפחתה בשנת 1925, כשהייתה בת 11, ולסירוגין עד יום מותה בשנת 1984.
בשנת 1874 נוסדה בסְלוֹבּוֹדְקָה – פרבר של העיר קוֹבְנָה שברוסיה (כיום בליטא) – ישיבת כנסת ישראל. מייסד הישיבה, ר’ נתן צבי פינקל – ‘הסבא מסלובודקה’ – הועיד את הישיבה לחינוך
בצעדים מהירים חציתי את רחוב מזרחי, בדרכי לתפילת מנחה בשטיבלך של שכונת בית ישראל. כך לפחות חשבתי, אבל טעיתי. כי כשהרמתי את הראש אל קיר הבית שבפינת הרחוב, הבחנתי בשלט
פעם קראו כאן לבחירות ‘חג לדמוקרטיה’, אבל כשהחג מתרגש עלינו מדי שלושה חודשים, לכולנו קצת קשה יותר לומר הלל שלם. אל תוך אינסוף של מלל ציני, תפל ושקרי, שהציף את
אגלה לכם סוד: לפני שפרסמתי בשבוע שעבר את הרשימה על ‘המלמד’ ברילנט התלבטתי אם הנושא בכלל ראוי לפרסום. לא היו לי חומרים היסטוריים רבים, לא הייתה עלילה או דרמה בסיפור,
