“סמל להקרבה”: חימו מלך ירושלים
גיליון 192, כסלו תשפ”ד בשבוע שעבר סיפרנו כאן את סיפור גבורתו ונפילתו של יענקל גולדברגר, נהג האוטובוס של נווה יעקב ועטרות בימי מלחמת השחרור. תזכורת: https://eyaldavidson.co.il/%d7%98%d7%95%d7%91-%d7%a9%d7%94%d7%94%d7%92%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%a2%d7%a0%d7%a7%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%a0%d7%95%d7%95/ תגובות רבות הגיעו אליי, מקוראים ומקוראות יקרים שביקשו להעיר ולהוסיף פרטים על האיש ועל חבריו, שראויים גם הם לכך שסיפורם יסופר. אבל תגובות אחרות התייחסו להערה על בנו, חיים, […]
טוב שההגה בידיים של יענקל: המלחמה של נווה יעקב ועטרות על התחבורה לירושלים בתש”ח
גיליון 191, כסלו תשפ”ד יענקל גולדברגר היה בסך הכול בן 17 כשעמד מתחת לחופה לצד רייזל (שושנה), שהייתה צעירה אף ממנו. הנישואין בגיל צעיר היו שכיחים מאוד בחברה שבה הם גדלו – בין יוצאי הונגריה (‘אונגרין’) האדוקים והשמרנים בירושלים שבין החומות. את הקן שלהם הם בנו בדירה קטנה שקיבלו מה’כולל’ בבתי אונגרין שליד מאה שערים. […]
עלילת הדם על ‘חָרָשֵׁי העץ’ בירושלים
גיליון 190, כסלו תשפ”ד “מלאכה אחת היתה בירושלים שנתעסקו בה כמה מישראל, זו מלאכת כלי עצי זית, שכל התיירים והתיירות הבאים לארץ הקדושה קונים להם למזכרת. אומנות זו רובה ככולה בידי ישראל היתה, ונוצרי גרמני קונה מהם ומוכר בארץ ובחוצה לארץ. אותו נוצרי זכה לעושר וכבוד, אבל עושי המלאכה עניים ומרודים. עובדים עבודת עבד ואדוניהם […]
“קנֹא קנאתי לעמי ולספרוּתו”: ד”ר יוסף חזנוביץ’, אבי הספרייה הלאומית
גיליון 189, חשוון תשפ”ד בימים טרופים אלו, והרחק מתשומת הלב הציבורית, נחנך המשכן החדש של הספרייה הלאומית, בין הכנסת למוזאון ישראל. השמועות מספרות על אולמות קריאה מרווחים ועל אולמות תצוגה מרהיבים. השמועות כנראה נכונות וגם משמחות, אבל אצלי השמחה מעורבת בתחושה חמצמצה של צער על הספרייה הישנה והטובה בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. צער על […]
ישיבת תורת כוהנים ללימוד הלכות המקדש: לזכר איתם ונעמה הנקין הי”ד
גיליון 188, ערב סוכות תשפ”ד בחול המועד סוכות תשע”ו (1.10.2005) נסעה משפחת הנקין לאלון מורה. מחבלים ארורים ארבו לרכבם ליד הכפר בית פוריכ, רצחו את זוג ההורים – איתם ונעמה, ובדרך נס לא פגעו בארבעת ילדיהם הקטנים שישבו מאחור. כל חטאם היה היותם יהודים בארץ ישראל. גם אצלי, בוודאי כמו אצל רבים אחרים, שמורים בלב […]
השעיר לעזאזל – סיפור ציורו של הולמן האנט
גיליון 187, תשרי תשפ”ד הקולות הצורמים והריחות הנוראים שעלו מסמטאות השוק, כלל לא הסיחו את דעתו. מבטו היה מרוכז במרצפות העקומות, כאשר פילס את דרכו בזריזות בין ההמון בסמטאות הדחוקות והאפלות. בזקנו האדמוני והפרוע ובכובע המרופט שעל ראשו, הוא נראה מן הצד כמו עוד אחד מאותם מוּכֵּי ההזייה והשיגעון שירושלים התברכה בהם, אבל לו זה […]
זיכרון תרועה: בית התקיעה בהר הבית
גיליון 186, ערב ראש השנה תשפ”ד “וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם” (במדבר כט, א). ציווי זה הוא המקור לראש השנה, חג שלא נזכר בתורה כלל בשם זה אלא בשם “יוֹם תְּרוּעָה” (או “זכרון תרועה”). התרועה היא כידוע אחד מקולות השופר, ותקיעת השופר היא […]
בתי גְּבוּל אלמנה: ‘הדיור הציבורי’ של פעם
גיליון 185, אלול תשפ”ג במשך דורות בלטה בעיר העתיקה נוכחותן של נשים מבוגרות, בדרך כלל אלמנות אשכנזיות וספרדיות, שעלו לירושלים לאחר שסיימו למלא את תפקידן המסורתי בהולדה ובהבאת ילדיהן לחופה, או לאחר שאיבדו את משפחתן. מעטות קיוו לפתוח בעיר פרק משפחתי חדש, וזאת לנוכח מצבן האישי ומפאת היצע הגברים הנמוך. הן שאפו לבלות בעיר הקודש […]
“חלוץ הצמחונות העברית” נתן בן ציון חבקין, והמושבה הצמחונית שלא קמה: פרק ב’
גיליון 184, אלול תשפ”ג בשבוע שעבר הכרנו את דמותו הססגונית של נתן בן ציון חבקין, איש הציונות, הצמחונות והאספרנטו, שעלה לירושלים בראשית תקופת המנדט. https://eyaldavidson.co.il/%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%a5-%d7%94%d7%a6%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%aa%d7%9f-%d7%91%d7%9f-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%97%d7%91%d7%a7%d7%99/ כעת נמשיך לצעוד בעקבותיו של האיש שלא נח לרגע על מנת להגשים את רעיונותיו המהפכניים, ובירושלים דווקא. בשנת 1923 נפטר בירושלים הבנקאי חיים אהרן וָלֵירו, שהיה מעשירי ירושלים ובוניה. […]
“חלוץ הצמחונות העברית” נתן בן ציון חבקין, והמושבה הצמחונית שלא קמה: פרק א’
גיליון 183, אלול תשפ”ג מחקר זה פורסם לראשונה (בגרסה מצומצמת) בבלוג עונ”ש בעריכת פרופ’ דוד אסף, ב-18.8.23 סיפר הסופר חיים באר: “מעבר לכתפו הבחנתי בישיש נמוך קומה העושה דרכו כמעט ללא קול בשדה הבּוּר שבין חצר ביתו של גרינברג לרחוב יפו. ככל שהתקרב הזר אלינו כן נתבהרו פניו, פנים סגפניים, עטורי זקנקן לבן, ועינים […]
