ירושלים בעת העתיקה

גיליון 194, טבת תשפ”ד מותו של המלך הסלווקי אנטיוכוס הרביעי אפיפָּנֶס (‘האל המופיע’), בשנת 164 לפסה”נ, בא בהפתעה. האיש שהנהיג את רדיפת הדת הראשונה בתולדות האנושות, ושלח את מיטב לוחמיו

גיליון 186, ערב ראש השנה תשפ”ד “וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם” (במדבר כט, א). ציווי זה הוא המקור

גיליון 178, תמוז תשפ”ג חמש עשרה שנה לפני חורבן הבית הראשון, בשנת 601 לפסה”נ, יצא נבוכדנאצר מלך בבל בראש צבאו במסע להכנעת מצרים. ארבע שנים בלבד חלפו מאז נחל מפלה

גיליון 171, סיוון תשפ”ג במורד גיא בן הינום, על צלעו הדרומית וסמוך לחיבורו עם ערוץ הקדרון, ניצבים שרידי מבנה גדול קדום ומוזר מעט. 23 על 17.5 מטרים שטחו, והוא בודד

גיליון 167, אייר תשפ”ג הטור פורסם לראשונה בעיתון מקור ראשון, במדור “דף הבית” בעריכת ארנון סגל, 31.3.2023 חכמינו סיפרו, שארבעים שנה לפני החורבן “גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות” (בבלי, עבודה

גיליון 163, ניסן תשפ”ג מעיין הגיחון, הנובע למרגלות המדרון המזרחי של עיר דוד, הוא מקור המים העיקרי של ירושלים הקדומה. במשך אלפי שנים נבנו סביבו ביצורים וחפירות כדי להגן עליו,

גיליון 162, אדר תשפ”ג מול שער שכם, לצד תחנת האוטובוסים המרכזית ברחוב סולטן סולימן, סמוך למצוק סלע שהנוצרים הפרוטסטנטים מכנים ‘גבעת הגולגותא’, נמצא מסגד. מאחורי המסגד מסתתרת מערה גבוהה, המשמשת

גיליון 155, שבט תשפ”ג הנזירוּת היא מן הערכים הנעלים בנצרות, ומאז הופעתה היא הפכה לאחד ממאפייניה. הנזירים הנוצרים הם אנשים ונשים שבחרו במסלול חיים של הקדשת חייהם לאל, וויתרו על

בשנת 333 ביקר בארץ צליין נוצרי מבּוֹרְדוֹ (Bordeaux) שבדרום-מערב צרפת. הוא התמיד לרשום ביומנו את תחנות מסעותיו ואת חוויותיו האישיות, רק את שמו ‘שכח’ לציין וכך נותר אלמוני (אלמונית?) לנצח.

“וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה’, וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר, מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג