למרגלות בית המשפט העליון, בצומת הרחובות רבין ורוטשילד, ניצב עמוד אבן גדול, 15 מטרים גובהו. זוהי אנדרטת הזיכרון למגני ירושלים במלחמת השחרור, תש”ח – או בשמה הרשמי ‘יד הזיכרון למגני
“שלום איל”, נשמע קול מחוספס ונחוש מעברו השני של הקו, “זה יורם זמוש. אני לוקח את המשפחה שלי בחנוכה לסיור בירושלים. תוכל להדריך אותנו”? “בשמחה”, עניתי לאחר התעשתות מהירה, “אבל
ליד רחבת הכניסה להר הרצל, בקצה גן האומות, מוצב ‘פסל המנורה’. המנורה עשויה מנירוסטה והיא גדולה ומרהיבה – 6 מטרים גובהה ו-3.5 מטרים בסיסה. המנורה הוצבה בשנת 1993, והאמן שייצר
בלב העיר העתיקה, ממש במפגש הרבעים ומעל צומת סמטאות השוק המרכזיות, נמצאת רחבה גדולה שאינה אלא רצף מתמשך של גגות – ‘גגות גליציה’. סיפר ש”י עגנון (שהיה גליציאני בזכות עצמו):
אבן הנצחה צנועה של קק”ל מוצבת בחורשת אורנים לצד הכביש בין תחנת הרכבת מלחה לעין יעל. האבן מנציחה את זכרו של שמעון סמרגד, ואת הסיבה להצבתה: “כאן בגבעה ממול נפל
הקמטים החרושים על פניהן של אבני הכותל הקשישות מסתירים אינספור סיפורים. על אחת מהן, בלב עזרת הגברים ברחבת התפילה, חצוב מלבן קטן. מה הוא מספר? עד שחרור העיר העתיקה במלחמת
בשנת 2004 הוקמה בהר הרצל אנדרטה צנועה לזכר לוחמים ולוחמות צעירים, שעלו ארצה כפליטי שואה. בגופם ובעצמם עשו את הדרך שיצאה מהנקודה שבה נמצא העם היהודי בשפל שאין למטה ממנו,
בנר ראשון של חנוכה ימלאו 30 יום לפטירתו של משה ליכטנשטיין. משפחת החשמונאים שכלה חמישה אחים במערכה על עצמאות ישראל. משה ליכטנשטיין שכל שלושה אחים במערכה על עצמאות ישראל. בימים
ב־14 במאי 1948 – ה’ באייר תש”ח – השלימו הבריטים את פינוי כוחותיהם. בו ביום הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. ההתרגשות והשמחה על הגשמת חזון התקומה הלאומי
כשהייתה אסתר ארדיטי בת 6 היא צפתה באֵימה בנחילֵי החיילים של הוורמאכט (צבא גרמניה הנאצית) פוסעים ברחובות עירהּ, סוֹפְיה בירת בולגריה (1.3.1941). ביחד עם בני משפחתה הצליחה לברוח מציפורני הנאצים
