גיליון 300, אייר תשפ”ו
‘מעלה הזיתים’ הוא בימינו שמה של שכונה צעירה ופורחת, הממוקמת בראש הר הזיתים בשכנות לבית העלמין היהודי ולשכונת ראס אל עמוד. מקור השם – בסיפור העגום על בריחת דוד המלך מפני אבשלום, בנו המורד:
“וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה… וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ” (שמואל ב טו, ל-לב).
אם כן, דוד בורח מירושלים מזרחה בדרך “מעלה הזיתים”. אגב, זהו האזכור הראשון לשמו של ההר שממזרח לעיר, אם כי לא בשמו המפורש ‘הר הזיתים’. אבל היכן עברה הדרך הזו?
העובדה שהייתה דרך שחיברה את הר הזיתים עם העיר מוכחת כמעט בכל תקופה בעברה של ירושלים. ראייה ארכאולוגית, לדוגמה – בחצר כנסיית מריה מגדלנה שבמורדות הר הזיתים נמצאות מדרגות עתיקות חצובות באבן. וראייה היסטורית, לדוגמה – מדרגות אבן מתוארות במסמך יהודי מן התקופה הפאטמית (המאה ה-11) (מ’ גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה (1099-634), א, תל אביב 1983, עמ’ 6). אבל היכן בדיוק צעד דוד המלך, עָלֹה וּבָכֹה, לפני 3,000 שנה? את זאת אין לדעת. אין ספק שעם התפתחותו של בית הקברות במשך מאות שנים ‘נקברו’ גם שבילים ומעברים שונים לאורכו ולרוחבו של ההר, כך שהשחזור אינו אפשרי.
ובכל זאת, ננסה להיעזר במסמכים מן התקופה העות’מאנית המוקדמת, המעידים על דרכים שטיפסו מעמק הקדרון אל הר הזיתים. הדרכים הללו אמנם נכונות לתקופה שלהן, אבל כיוון שהן עוברות בתוואים טופוגרפיים מוגדרים יש להניח שהן הולכות בתוואי של דרכים קדומות יותר. מאותה תקופה שרדו כמה וכמה מפות ותיאורים מצוירים של צליינים נוצרים, שהם מסמכים חשובים מאוד להבנת הגאוגרפיה ההיסטורית של ירושלים.
(להרחבה ראו: ר’ רובין, “מפות עתיקות של ירושלים כמקורות גיאוגרפיים-היסטוריים”, מחקרים בגיאוגרפיה של ארץ ישראל, יב [תשמ”ו], עמ’ 61-58).
אבל במסגרת מצומצמת זו נדון רק במפה מצוירת אחת, של ז’אן דובדן (Jean Doubdan) – איש דת צרפתי, שביקר בארץ ישראל בשנת 1652 במסעו למקומות הקדושים לנוצרים, וכמו רבים מבני זמנו תיעד את מסעו ביומן. ביומנו ‘מסע בארץ הקודש’ (Le Voyage de la Terre Sainte), שהודפס לראשונה ב-1657, שולבו איורים מעניינים, אחד מהם הוא מפה מצוירת של הר הזיתים:
אוסף המפות ע”ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, ירושלים.
במבט ממערב (מהר הבית) מתואר הר הזיתים, ובקדמתו – מתחתיו – עמק הקדרון עם מצבות הקבורה המונומנטליות מימי הבית השני (קבר זכריה ויד אבשלום). במפה מתוארים שני גשרים באפיק הקדרון. האחד – צפוני, הממוקם על תוואי גשר הקדרון בימינו, בדרך יריחו; השני – דרומי, ממערב ליד אבשלום, אף הוא שוקם בימינו (אך סגור בתוך מבנה, ואין אפשרות לראותו מבחוץ).
גבולות בית העלמין היהודי בהר הזיתים הוגדרו לראשונה בשנת 1532, ברישומי בית הדין השרעי (סִגִ’ל) הירושלמי, ובתיאור גבולו הצפוני נמסר כך:
“הגשר הבנוי באבן שבפרשת הדרכים, אשר בחלקו הנמוך של הוואדי, וקצהו המערבי אפיק נחל קדרון” (א’ כהן, יהודים בשלטון האסלאם: קהילת ירושלים בראשית התקופה העות’מאנית, ירושלים תשמ”ב, עמ’ 97).
הגשר הדרומי, מעל אפיק הקדרון (תודה לשרה ברנע על התצלום).
דרך שטיפסה מהגשר הדרומי לדרום-מזרח, במעלה הר הזיתים, סימנה את המשך תחומו של בית הקברות. אפשר שדרך זו חופפת, פחות או יותר, לדרך יריחו בימינו, וכפי הנראה נמשכה לאורכו של אפיק ערוץ טבעי. זו הדרך המסומנת במספר 36 במפת דובדן.
ברישום מאוחר יותר של בית הדין השרעי, משנת 1680, מתוארים גבולותיו המזרחיים של בית העלמין היהודי:
“הערוץ הגדול אשר האפיק שלו נפסק לכיוון מערב ליד מקום החטא (?) של גת שמנא, ומה שאחרי הערוץ הנזכר עד לגבול הדרומי, ובקצה הדרך המובילה אל הגרנות הנזכרים, ובקצה הגבול גם כן הדרך הראשית העוברת” (א’ כהן וא’ בן שמעון פיקאלי, יהודים בבית המשפט המוסלמי: חברה, כלכלה וארגון קהילתי בירושלים העות’מאנית – המאה השבע עשרה, א, ירושלים תש”ע, עמ’ 175).
‘הערוץ הגדול’ ניכר היטב במפת דובדן (מספר 29) ומהלכו מקביל לתוואי הכביש התלול בימינו, החוצה את בית הקברות ומחבר בין קברי הנביאים שבראש הר הזיתים ובין אזור כנסיות גת שמנים. יוּבל זה התחתר במורד המערבי של הר הזיתים עד לנקודת מפגש עם יובל אחר, צפוני יותר, המקביל לרחוב אל-מנצוריה כיום (בין נקודה 10 לנקודה 34 במפת דובדן). נראה כי מפגש הוואדיות הוא ‘מקום החטא של גת שמנא’ – אתר ‘נשיקת הבגידה’ המקודש לפרנציסקנים, שבה נפרד ישו הנוצרי מיהודה איש קריות, ליד גת שמנים.
לסיכום, מפות ומסמכים מן המאות ה-17-16 מצביעים על שלוש דרכים המטפסות אל מעלה הזיתים: הדרומית – המקבילה לדרך יריחו המובילה את שכונת מעלה הזיתים בימינו; המרכזית – המקבילה לדרך המחברת בימינו את גת שמנים עם קברי הנביאים; והצפונית – המקבילה לרחוב אל-מנצוריה בימינו, המחבר את גת שמנים עם שכונת א-טור.
הנתיב הצר המוליך מבית החושן שבשכונת א-טור מערבה. משמאל – גדר חצר כנסיית דומינוס פלביט. ברקע – העיר העתיקה ושער האריות.
והיכן הוא “מעלה הזיתים” של דוד? כאמור, לא נוכל לדעת. אבל למדנו שהדרכים מעמק הקדרון לראש הר הזיתים בימינו זהות לדרכים בנות מאות שנים שנסללו לאורכם של ערוצים טופוגרפיים טבעיים. יש להניח שתוואים אלה שימשו גם בתקופות עתיקות יותר, שמהן לא שרדו בידינו עדויות.
