הובלת חלב מפוסטר בארגז קרח. מקור התמונה: לא ידוע; באדיבות קובי הורביץ. גיליון 224, תמוז תשפ”ד הֶנְרִיֶיטָה סֹאלְד, פעילה ציונית אמריקנית, ביקרה ב-1910 בארץ ישראל ונחרדה מתנאי התברואה הירודים.
גיליון 223, תמוז תשפ”ד בח’ בתמוז ימלאו 100 שנים להנחת אבן הפינה לנווה יעקב. נווה יעקב כיום היא שכונה גדולה בצפון ירושלים, אבל שמה מנציח מושבה עברית שנוסדה בקיץ 1924,
גיליון 222, סיוון תשפ”ד עוג מלך הבשן, אחרון הרפאים, נח על משכבו, כנראה, בעירו רבת עמון (דברים ג, יא). לפי אגדת חז”ל, כה ענק היה עוג, עד שקרסולו התנשא לגובה
גיליון 221, סיוון תשפ”ד יום אחד, בשנת 1930, התייצב חייל בריטי בן 21 בלשכתו של מפקד משטרת המנדט הבריטי ביפו. הוא עמד זקוף ומתוח והצהיר על נאמנותו ללא סייג לממשלת
גיליון 215, אייר תשפ”ד ר’ יחיא צארום ור’ יוסף עראקי – שניים מרבניה הבולטים של צנעא בזמנם – היו בין היהודים הנרגשים שהצטופפו על המזח בנמל אלחוּדַיידַה שבתימן, בחודש חשוון
גיליון 214, אייר תשפ”ד את המכתב ההיסטורי הבא קיבלתי מידידתי, מורת הדרך המצוינת נעמה קמפניינו אבן ארי: המכתב, שנכתב באיטלקית, נשלח ממִלְכָּה קאסוטו לאחותה חולדה קמפניינו, סבתה של נעמה. מלכה
גיליון 210, אדר ב’ תשפ”ד בימינו, ‘מושב זקנים’ הוא לא כתובת להתהדר בה. הייתם כנראה מעדיפים לבלות את שנות שֵׂיבתכם ב’בית אבות’, ב’נווה הורים’, ב’בית גיל הזהב’, או ב’כפר’ פסטורלי
גיליון 209, אדר ב’ תשפ”ד קצת קשה לזכור, אבל עד לפני כמאה שנה שררו יחסי שכנות סבירים – ולפעמים אפילו טובים – בין יהודים לערבים בירושלים. את הסיפור הבא סח
גיליון 196, טבת תשפ”ד ‘טליתא קוּמי’ היא נקודת ציון מוכרת, בוודאי מן המוכרות ביותר למי שהתנסה בקביעת דייט בירושלים, במרכז העיר החדשה של ירושלים. אולי מיותר לומר, ובכל זאת: נקודה
גיליון 193, כסלו תשפ”ד במוצאי שבת, ליל 8 בדצמבר 1917, עזב אחרוני החיילים העות’מאנים את ירושלים, בנסיגה מבוהלת מזרחה. 400 שנות השלטון העות’מאני ו-657 שנים בצל הסהר המוסלמי בירושלים באו
