גיליון 193, כסלו תשפ”ד במוצאי שבת, ליל 8 בדצמבר 1917, עזב אחרוני החיילים העות’מאנים את ירושלים, בנסיגה מבוהלת מזרחה. 400 שנות השלטון העות’מאני ו-657 שנים בצל הסהר המוסלמי בירושלים באו
גיליון 166, ניסן תשפ”ג שבת פרשת בחוקותי, כ’ באייר תש”ח (29.5.1948), 7:00 בבוקר. תפילת שחרית בבית הכנסת בית יעקב (ה’שטיבלאך’) בשכונת בית ישראל. זה עומד במקומו בעיניים עצומות, זה מתנדנד
אבן הנצחה צנועה של קק”ל מוצבת בחורשת אורנים לצד הכביש בין תחנת הרכבת מלחה לעין יעל. האבן מנציחה את זכרו של שמעון סמרגד, ואת הסיבה להצבתה: “כאן בגבעה ממול נפל
בשבוע שעבר חגו חסידות מעל שמי העיר העתיקה, והביטו בתימהון בבני האדם שצימחו לפתע אוזניים של שְׁרֶק, כשעליהן תלויות מסכות משונות. החסידות רכבו על גבי תרמיקות (זרמי אוויר חם), דאוּ
בחורף 1891 קיבל הרב יוסף חיים זוננפלד מכתב מאת יצחק צבי רַטְצֶרְסְדוֹרְפֶר, חסיד בֶּלְז מאנטוורפן שבבלגיה, שהתעשר מתעשיית היהלומים. במכתבו הביע רטצרסדורפר נכונות לרכוש עשר דירות בעיר העתיקה עבור עניי
ר’ ישמעאל בן ר’ יוסי היה מן הבולטים שבחכמי ציפורי בדורו של רבי יהודה הנשיא, שהוקירוֹ וחלק לו כבוד רב. בזמנו, במאה ה-3-2 לספירה, נשלטה הארץ בידי הרומאים. באותה עת
כשסללו הבריטים את קטע הרחוב המחבר בין רחוב יפו לרחובות ממילא, סיינט לואיס (לימים רחוב שלמה המלך) וג’וליאן (לימים רחוב דוד המלך), הם התכוונו לחבר בין מוקדי המסחר הצומחים במהירות
הטור פורסם, בגרסתו המוקדמת, בבלוג עונ”ש של פרופ’ דוד אסף, ב-10.9.2021. כשסיפרתי לאבי על ספרו של חיים באר ‘קשר לאחד’, ועל המלצתי החמה לקרוא אותו, הוא הגיב: “כמה משונה.
“וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה, וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד” (שמואל ב ה, ט). כך נחתמת הפרשייה המתארת בלשון קצרה ועמומה את כיבושה של יבוס בידי דוד. משתמע שדוד לא הרס את העיר
מדרגות הרבה היו בהר הבית. היו מדרגות שהוליכו מן העיר אל ההר; היו מדרגות שהוליכו מן הרחבה החיצונית אל המעטפת הפנימית של בית המקדש; היו מדרגות שהוליכו מעזרת הנשים אל
