הטוענות לכתר: בין הנסיכה מרי, שלומציון המלכה וסבתא שְׁלוֹמְצֶה

כשסללו הבריטים את קטע הרחוב המחבר בין רחוב יפו לרחובות ממילא, סיינט לואיס (לימים רחוב שלמה המלך) וג’וליאן (לימים רחוב דוד המלך), הם התכוונו לחבר בין מוקדי המסחר הצומחים במהירות במרכז העיר החדשה. אין פלא אפוא שבתוך זמן קצר צצו לאורכו של הרחוב החדש עצמו בתי מסחר רבים. בשל חשיבותו ומרכזיותו של הרחוב הם קראו לו על שם ויקטוריה מרי אוגוסטה לואיז אולגה פאולין קלודין אגנס – אשתו הנערצת של הוד מלכותו ג’ורג’ החמישי, מלך הממלכה המאוחדת של בריטניה (וסבתה של אליזבט מלכת בריטניה של ימינו). הבריטים הבינו שאין טעם להעמיד במבחן את הסבלנות של הירושלמים ולדרוש מהם לסבול שם ארוך כל כך לרחוב קצר כל כך. משום כך הסתפקו הג’נטלמנים בכינוי החיבה התמציתי של הוד מלכותה – הנסיכה מרי (Princess Mary Street). כך זכר הסופר עמוס עוז את נוף ילדותו של ירושלים המנדטורית:

“בצומת שנשקו בו רחוב יוליאן רחוב ממילא ורחוב הנסיכה מרי, עמד תמיד שוטר חרוץ במכנסיים קצרים. על זרועותיו היו לו בתי-שרוול לבנים. השוטר הזה מלך ביד רמה על אי זעיר של בטון, מחופה מין מטריית פח עגולה. מעל האי כיוון השוטר את התנועה, אלוהות כול-יכולה המצוידת במשרוקית חריפה, שמאלו עוצרת וימינו מאיצה. מן הצומת הזה הסתעף העולם הגדול ונמשך לעבר המרכז המסחרי היהודי שלרגלי חומות העיר העתיקה, ולפעמים הגיעו שלוחותיו עד פאתי המקומות הערביים שבסביבות שער שכם, ברחוב הסולטאן סוליימן ואף בשוק שבין החומות” (ע’ עוז, סיפור על אהבה וחושך, ירושלים 2002, עמ’ 258).