מנורת החנוכייה בהר הרצל
ליד רחבת הכניסה להר הרצל, בקצה גן האומות, מוצב ‘פסל המנורה’. המנורה עשויה מנירוסטה והיא גדולה ומרהיבה – 6 מטרים גובהה ו-3.5 מטרים בסיסה. המנורה הוצבה בשנת 1993, והאמן שייצר
ליד רחבת הכניסה להר הרצל, בקצה גן האומות, מוצב ‘פסל המנורה’. המנורה עשויה מנירוסטה והיא גדולה ומרהיבה – 6 מטרים גובהה ו-3.5 מטרים בסיסה. המנורה הוצבה בשנת 1993, והאמן שייצר
בלב העיר העתיקה, ממש במפגש הרבעים ומעל צומת סמטאות השוק המרכזיות, נמצאת רחבה גדולה שאינה אלא רצף מתמשך של גגות – ‘גגות גליציה’. סיפר ש”י עגנון (שהיה גליציאני בזכות עצמו):
תשע פרות אדומות בלבד נשחטו מאז ומעולם (הראשונה נשחטה בידי משה במדבר סיני, והשמונה הנותרות בימי הבית השני), כדי לטהר את הטמאים בטומאת מת. לא היה צורך ביותר מכך. הזאת
לפני כ-270 שנה, ביום ה’ באייר תק”ט (אפריל 1749), נקראו גדולי החכמים הספרדים וראשי הישיבות בירושלים לפגישה. בפנים חמורות ודואגות הם דנו בתופעה שמעסיקה לאחרונה את תושבי ירושלים, כמו גם
“בימים ההם וטרם היו בארץ ישראל אוטומובילים ולא רכבת, ואפילו עגלות לא היה בנמצא, וכל הנסיעות נערכו על גבי חמורים וגמלים. בהיותי ילד בן שש, לא היה קץ לאֹשרי לנסוע
בכניסה הדרומית לגן הלאומי קיסריה מוצגים כמה פסלים עתיקים, וביניהם בולטת כף רגל ענקית, מחוטבת היטב, תוך הקפדה מרשימה על תווי העקב, האצבעות, הציפורניים ואפילו כלי הדם. פסל כף הרגל,
בין ציוויי עבודת הקרבנות במשכן, לימדה התורה מה דינו של הדשן – אפר הקרבנות שהצטבר על המזבח: “וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר” (ויקרא ו, ד). ולהיכן
שמעון הצדיק היה כהן גדול ו”משיירי כנסת הגדולה” (משנה, אבות א, ב). הוא חי במאה ה-4 לפסה”נ, ובימיו כבשו ההלניסטים (היוונים) את העולם. כשמצביאם הנודע, אלכסנדר מוקדון, התקרב לירושלים בראש
כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים, לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם
בשולי ה’נחלאות’, במורד רחוב אגריפס בואכה שדרות בן צבי, מסתתרת שכונה קטנה, שכיום נחשבת אולי לפנינת נדל”ן אבל פעם ידעה זמנים קשים יותר, הרבה יותר. בשנות ה-80 של המאה ה-19