גיליון 220, סיוון תשפ”ד לאחרונה עסקנו בידיעות על מעיין מים חיים מסתורי שנובע בהר הבית, ונקשר בבית המרחץ חמאם א-שיפא הסמוך לכותל המערבי. סוד המעיין הנעלם: פרק ב’ – מהו
גיליון 219, סיוון תשפ”ד בשבוע שעבר ניסינו להבין את משמעות הביטוי המקראי “גיחון העליון”, ובחנו את הניסיון לזהותו עם בית המרחץ העות’מאני חמאם א-שיפא. סוד המעיין הנעלם: פרק א’ –
גיליון 218, סיוון תשפ”ד רשימה זו פורסמה לראשונה בבלוג עונג שבת (עונ”ש) בעריכת פרופ’ דוד אסף, ב-31.5.24, והיא הרחבה של מאמר שפורסם בכתב העת עתמול, 184, תשס”ו. היכן נובע
גיליון 212, ניסן תשפ”ד יש ארכאולוגים, שאם לא יימצא לידם מי שישגיח, הם עלולים – ברגע של חולשה – לנבור אפילו בזבל. זה מה שקרה לפרופ’ יובל גדות. הוא שם
בשנת 333 ביקר בארץ צליין נוצרי מבּוֹרְדוֹ (Bordeaux) שבדרום-מערב צרפת. הוא התמיד לרשום ביומנו את תחנות מסעותיו ואת חוויותיו האישיות, רק את שמו ‘שכח’ לציין וכך נותר אלמוני (אלמונית?) לנצח.
מעשה בשני אחים שקיבלו בירושה שדה חיטה במרומי גבעה. הם זרעו, עיבדו, ניכשו וקצרו את השדה יחדיו, באהבה ובאחווה. לימים נישא אחד האחים והם החליטו לחלק ביניהם את השטח שווה
לפעמים, בימים שאנו כואבים את הגבלות היהודים המבקשים לבקר ולהתפלל כיום בהר הבית, כדאי שניזכר בימים שבהם אפילו להתקרב להר הבית הייתה זכות שאינה מובנת מאליה – אלו ימי השלטון
עזבו לכמה דקות את המטאטא והסמרטוט, ונסו לדמיין עצמכם חוזרים במנהרת הזמן לימים שבית המקדש היה קיים. בימים האלה, שלפני חג הפסח, אתם בדרככם לירושלים, בין שיירות של חוגגים, כדי
אחד הגורמים שהבליט את השֹׁונוּת בין העם היהודי לבין אומות העולם הוא המקום המקודש לו ביותר – בית המקדש. שונות זו באה לידי ביטוי בראש ובראשונה במהותו של בית המקדש,
“וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה, וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד” (שמואל ב ה, ט). כך נחתמת הפרשייה המתארת בלשון קצרה ועמומה את כיבושה של יבוס בידי דוד. משתמע שדוד לא הרס את העיר
