
לכל ילדה יש שם: על “בנות המרתפים הקטנות” של זלדה
זלדה הייתה משוררת בדור התקומה, מן הבולטות והמוכשרות במשוררות הישראליות. רוב ימיה חיה בירושלים, מאז עלייתה ארצה עם משפחתה בשנת 1925, כשהייתה בת 11, ולסירוגין עד יום מותה בשנת 1984.
זלדה הייתה משוררת בדור התקומה, מן הבולטות והמוכשרות במשוררות הישראליות. רוב ימיה חיה בירושלים, מאז עלייתה ארצה עם משפחתה בשנת 1925, כשהייתה בת 11, ולסירוגין עד יום מותה בשנת 1984.
בשנת 1874 נוסדה בסְלוֹבּוֹדְקָה – פרבר של העיר קוֹבְנָה שברוסיה (כיום בליטא) – ישיבת כנסת ישראל. מייסד הישיבה, ר’ נתן צבי פינקל – ‘הסבא מסלובודקה’ – הועיד את הישיבה לחינוך
בצעדים מהירים חציתי את רחוב מזרחי, בדרכי לתפילת מנחה בשטיבלך של שכונת בית ישראל. כך לפחות חשבתי, אבל טעיתי. כי כשהרמתי את הראש אל קיר הבית שבפינת הרחוב, הבחנתי בשלט
פעם קראו כאן לבחירות ‘חג לדמוקרטיה’, אבל כשהחג מתרגש עלינו מדי שלושה חודשים, לכולנו קצת קשה יותר לומר הלל שלם. אל תוך אינסוף של מלל ציני, תפל ושקרי, שהציף את
אגלה לכם סוד: לפני שפרסמתי בשבוע שעבר את הרשימה על ‘המלמד’ ברילנט התלבטתי אם הנושא בכלל ראוי לפרסום. לא היו לי חומרים היסטוריים רבים, לא הייתה עלילה או דרמה בסיפור,
ביומן האירועים הענק, המוכר יותר בשמו “היסטוריה”, לא תמיד נותר מקום לאירועים או לאישים שהיה חשוב לנו להכיר, והם נבלסו בשיני המגרסה האדירה, המוכרת לעתים בשמה “פח הזבל של ההיסטוריה”,
זלדה הייתה משוררת בדור התקומה, מן הבולטות והמוכשרות במשוררות הישראליות. רוב ימיה חיה בירושלים, מאז עלייתה ארצה עם משפחתה בשנת 1925, כשהייתה בת 11, ולסירוגין עד יום מותה בשנת 1984.
הדפוס היה אחד מענפי התעסוקה שבישרו את הקִדמה בירושלים במאה ה-19. החלוץ בתחום זה היה ישראל בָּ”ק, מראשי עדת החסידים בעיר, בן למשפחת מדפיסים יהודים מבֶּרְדיצֶ’ב שבאוקראינה. ב־1831 עלה עם
על קיר הבית בפינת הרחובות המלאך והנבל, במערב הרובע היהודי, קבוע לוח זכרון מעניין: (צילום: אלעד זגמן) בראשית המאה ה-17 פקד את ירושלים גל עלייה משמעותי של יהודים, רבים מהם
בספרו ‘אלנקם’, סיפר עזרא יכין על מישה הקטן, שהיה לוחם לח”י נועז. אחת ממשימותיו הייתה הנחת מטען נפץ בקפה פיקדילי, שהיה בקצהו המערבי של רחוב ממילא, אך משימה זו כשלה.