גיליון 323, חשוון תשפ”ז
על מגדל השילוח בירושלים של תקופת הבית השני לא היינו יודעים מאומה, ואפילו לא שומעים על קיומו, אלמלא נזכר פעם אחת ויחידה בברית החדשה, בדברי תוכחה של ישו:
“אוֹ שְׁמֹנָה הֶעָשָׂר הָהֵם אֲשֶׁר נָפַל עֲלֵיהֶם הַמִּגְדָּל בְּשִׁלּחַ וַיְמִיתֵם, הַאֹמְרִים אַתֶּם שֶׁהָיוּ אֲשֵׁמִים מִכָּל הָאֲנָשִׁים הַיּשְׁבִים בִּירוּשָׁלָיִם? לֹא! כִּי אֹמֵר אֲנִי לָכֶם: אִם לֹא תָשׁוּבוּ גַּם אַתֶּם, כֻּלְּכֶם תֹּאבֵדוּ” (לוקס יג, 5-4).
מעבר למידע על האירוע עצמו, איננו יודעים דבר: מתי קרה האסון הנורא? מה גרם להתמוטטות המגדל שקבר תחתיו 18 אנשים, והאם הוא נקשר באירועים אחרים? ובכלל, היכן הוא מגדל השילוח, שבוודאי היה מוכר בנוף הירושלמי בזמנו?
חוקרים שונים ניסו לפענח את התעלומה. נקודת המוצא של כולם הייתה שמו של המגדל, המרמז על מיקומו בירכתי עיר דוד. מכאן הם יצאו לחפש שרידים ארכאולוגיים, כשהתנאי הבסיסי הוא קיומו של המבנה בתקופת אזכורו במקור הנוצרי – שלהי תקופת הבית השני.
היו שביקשו לזהותו עם מבנה עגול שנתגלה בחפירות בדרום עיר דוד בשנת 1913, אלא שהוכח כי ה’מגדל’ אינו אלא מתקן קוֹלוּמְבַּרְיוּם – בית גידול יונים.
בעניין ממצא מרתק זה התמקדנו כאן:
עיר דוד: מבנה קולומבריום כחצי עיגול בתוך קו של חומה. המבנה תוארך לתקופה ההלינסטית או הרומית המוקדמת, והוא שולב בתוך מבנים קדומים לו | צילום: נילי דל.
אחרים אף ביקשו לזהותו עם אחד משני המגדלים שליד מעיין הגיחון. אמנם מדובר בממצאים מתקופת הברונזה התיכונה, אבל ההנחה הייתה שהיו מוכרים גם בתקופות מאוחרות יותר.
(להרחבה ראו:R. Reich, “Raymond Weill’s Excavations in the City of David”, H. Shanks (ed.), City of David, Revisiting Early Excavations, Washington D. C., p. 147.).
בשנת 2005 סיכם הארכאולוג גבריאל ברקאי את הדיון כך:
“מקומו של ‘מגדל השילוח’ ישאר לפיכך בלתי ידוע, וזאת עד לתגליות נוספות באזור הגנים והבריכות בדרום מזרח העיר, שכמעט ולא זכה למחקרים ארכיאולוגיים עד עתה” (ג’ ברקאי, “עיר דוד – מילון מושגים”, מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, 1 [תשס”ו], עמ’ 16).
בשנים האחרונות מתקיים מחקר ארכאולוגי מקיף בבריכת השילוח ובסביבותיה. מחקר זה מניב תובנות רבות וחידושים המשנים תפיסות רבות באשר לתִפְקודי הבריכה שבקצה השלוחה של עיר דוד, כמו גם הבנתם של מערכי עורקי המים והתחבורה שהקיפו אותה. אחד החוקרים הבולטים, נחשון זנטון, מצא כי בתקופה ההלינסטית המאוחרת (המאות ה-1-2 לפסה”נ) התקיימו שני שערים משני קצות הקיר העצום שתחם את הבריכה ממזרח (‘קיר הבחנים’ – כפי שהוא מכנה אותו). מן השער הצפוני יצאה דרך במעלה גבעת עיר דוד ומן השער הדרומי יצאה דרך שהובילה אל בריכת השילוח וממנה והלאה במעלה ערוץ הטירופויון (‘הגיא’). זהו הרחוב הקדום המוכר בימינו כ’דרך עולי הרגל’.
שרידים מתקופת הבית השני בבריכת השילוח | צילום: נילי דל.
הממצא הארכאולוגי מלמד כי במאה ה-1 לספה”נ עברו שני המגדלים שינויים משמעותיים: נמצאו בהם שלבי בנייה רבים, והמגדל הדרומי אף הועתק ממקומו דרומה עוד יותר. מה הייתה הסיבה לעבודה הרבה שהושקעה בשיפוץ השערים, ואיך היא התאפשרה במקביל לתנועה של רבבות עולי רגלים?
תשובות מוכחות לשאלות אלו – אין, אבל זנטון, לאחר שסייג דבריו “בזהירות הנדרשת”, העלה את ההשערה כי ‘מגדל השילוח’ היה הביצור שהגן על אחד משני השערים הללו. השערה זו מסבירה את ריבוי הנפגעים בדרך ההומה בעוברי אורח, והיא עשויה להסביר את הסיבה לביטולו של השער הדרומי והעתקתו למיקום חדש. תיארוכו של הרחוב לשנות שלטונו של הנציב הרומי פונטיוס פילטוס (בשנים 36-26), וסמיכותו של אירוע התמוטטות המגדל – כפי שמסופר בברית החדשה – בסמיכות לזמנו, עשויים לדייק את האירוע לזמן פעילותו של ישו בירושלים.
(להרחבה ראו: נ’ זנטון, “התפתחות מערך שערי העיר באזור בריכת השילוח בימי הבית השני”, ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, 35 [תשפ”ד], עמ’ 110-108).
