“חכם אחד יש, שאם הוא אינו יודע אין מי שידע”: על מיכל רבינוביץ’ וחנות הספרים דרום

מיכל רבינוביץ’ בחנות הספרים דרום | תצלום: מיכל שניידר (דישון), תכנית הקשר הרב דורי במוזאון אנו, בית התפוצות, אתר https://www.ravdori.co.il/stories

כאמור, את פרנסתו בירושלים מצא רבינוביץ’ בחנות הספרים דרום. את הרעיון לפתיחת בית מסחר לספרים קיבל מחמיו, מאיר היילפרין, שניהל עסק כזה במינסק והעסיק אצלו את חתנו הצעיר במשך שנים אחדות. כאן יכולתם למצוא ספרים ישנים וחדשים, נדירים ומצויים, ספרי קודש וספרי השכלה ועוד. אב”א אחימאיר, ממנהיגי התנועה הרוויזיוניסטית, העיתונאי והסופר תיאר את חנות דרום מבחוץ:

“לא היה מובן לשם מה ומדוע הציג ר’ מיכל ספרים בחלון הראווה של חנותו, מאחר ואבק הרחוב הצטבר על השדה רחב הידיים של השמשה במשך חודשים על גבי חודשים. אף העין החדה ביותר של אותם השוטים, הקרואים חובבי ספרים, לא היה בכוחה לפענח את השער של הספרים המסכנים האלה, אכולי אבק ירושלמי דק שבדקיקים ושרב ארצישראלי, יבש כצחיחי הסלעים שבהרי יהודה. וכשם שר’ מיכל לא טרח בעצמו, או על ידי שליח, כדי להסיר את האבק מהשמשה מלבר, כך לא טרח כדי להחליף את הספרים המוצגים ועל ידי כך לגוון במקצת את התערוכה וגם להציל את הספרים מן השרב האכזר, אשר כתוצאה ממנו דהו האותיות שבשערים. חלון הראווה העיד, יותר מכפי שיכלו להעיד מאה עדים, שאין בעל החנות מעוניין בקונים” (אב”א אחימאיר, עין הקורא: סופרים וספרים, עיתונאים ועיתונים, תל אביב תשס”ג, עמ’ 276-275).

אחר כך תיאר אותה אחימאיר מבפנים:

“נכנסתם לחנותו של ר’ מיכל, הרי ‘כל הארץ לפניך’. כלומר, תפוס לך מקום ישיבה או עמידה בשטח שנשאר בחנות, על המדפים וערימות הספרים שבה, השולחן, רבע תריסר הכסאות וחצי מניין קודמיך. מעולם לא אמר אדם ‘צר לי המקום’ בחנותו של ר’ מיכל. נכנסת והינך מסתדר, איך שהוא, במקום שאתה מסתדר. זכית והקדמת בוא, הרי לרשותך כסא חורק ומתנועע כשן רעועה זו, שזב כבר טעונה עקירה. והכסא אינו מסתפק בחריקה. מסמריו מבצבצים ועולים ומתנכלים למכנסיך ושוב שוקעים. ואם הכסאות השניים-השלושה נמצאו תפוסים על ידי אלה שקדמוך, הנה עצת ידיד באוזניך: אל תהיה איסטניס. לך והתיישב באחד השלבים התחתונים של הסולם” (שם, עמ’ 279).

מיכל רבינוביץ’ היה תלמיד חכם ובקי ואיש תבונות, והתחבב על רבים מחוגי המשכילים. הם באו לחנות לא רק כדי לחפש ספר לקנייה אלא גם כדי לפתח שיחה אינטלקטואלית. כיוון שגם להתפרנס היה צריך, פתח רבינוביץ’ ב’דרום’ גם הוצאה לאור, שבמסגרתה ההדיר לא מעט ספרים במקצועות שונים של מדעי היהדות. בין הבאים ב’דרום’ היה הסופר ש”י עגנון:

“כשהיו רואים את ר’ מיכל רבינוביץ כשהוא סמוך על הספר דומה היה כמי שפרש מן העולם, ודבר אין לו עוד עם החיים. משהכירוהו מקרוב ראו שמאוד מאוד מעורה היה עם החיים. תורתו תורת חיים היתה. ואיני יודע אם התורה היתה לו פירוש על החיים או החיים פירוש על התורה. נכנס אדם אצלו לשם עסקי עצמו לשם עסקי ציבור היה ר’ מיכל רבינוביץ מגביה את משקפיו עד למצחו ולמעלה והתחיל מדבר עמו כאיש שנתון בתוך המעשים, כמי שכבר נתעסק באותו הענין, כאילו אותו ענין עניינו הוא. פעמים לא ניכר השואל מפני הנשאל. בכל עת מוכן היה לסייע בעצה ובהדרכה ובמעשה. פעמים הרבה הניח עסקי עצמו בשביל עסקי אחרים. ואין צריך לומר לשם עסקי הכלל, ואם היה צורך היה נועל את חנותו ואפילו באמצע היום ומפנה עצמו לאותו הענין. טובת אחרים היתה בלבו ובייחוד טובת הכלל” (ש”י עגנון, מעצמי אל עצמי, ירושלים ותל אביב תשל”ו, עמ’ 214).

גם הסופר חיים נחמן ביאליק חיפש חכמה ודעת ב’דרום’:

“מעשה פעם אחת ישבתי לפני ביאליק זכרונו לברכה שישב ודרש מלים ששגורות בפי רבים ואין פירושן ברור. בתוך הדברים הזכיר ספרי רומ”ל שיש דורשים מלה זו נוטריקון, ראשי תיבות ספרי רבנים ומלמדים, ואין הפירוש מתקבל על הדעת. ואמר ביאליק דבר זה כבר שאלתי את מיכל רבינוביץ ואף הוא לא היה בידו לפרשו. באותה שעה למדתי שחכם אחד יש, שאם הוא אינו יודע אין מי שידע” (עגנון, שם, עמ’ 216).