גיליון 314, אב תשפ”ו
על ייסודה של שכונת בתי מחסה, שנבנתה ברובע היהודי במחצית המאה ה-19, כתבנו כאן:
בית אחד בשכונה השתמר במלואו עד ימינו, פרט לגג הרעפים שהיה בראשו בעבר. זהו ‘נוה שלום’, בית שנקרא על שם התורם שלום הירש מאָלְבֶּרְשְׁטאדְט, שנפטר ערירי והקדיש את כספי צוואתו לבניין ירושלים.
אחת הכניסות לבית נוה שלום בימינו. שימו לב לאותיות “צב” מעל הדלת. בית של צב לא נראה כך, ובאמת אין קשר לבעל החיים החביב. זהו מספר הבית בשכונת בתי מחסה – 92 בגימטריה. זהו שריד מן השכונה ההיסטורית, לפני חורבנה בתש”ח (1948).
בימינו משמש המבנה את בית הספר היסודי של ישיבת אדרת אליהו (‘זילברמן’).
בעת חפירת היסודות של בית נוה שלום נחשף קיר עבה ועתיק. כך סיפר בהתרגשות בונה השכונות יוסף ריבלין, ממנהיגי קהילת האשכנזים הליטאים בירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19:
“[…] החילונו לחפור לייסד הבתים אשר ידנו אוחזת בעבודתם סמוכות להבתים הנ”ל בפאה אחת, על גבול נחלתנו לפאת נגב [=לצד דרום], פה יעמוד הבית ‘נוה שלום’ הנודע!
ובחפרנו בתחתיות הארץ, מצאנו מחֵיק הארץ ולמטה כשלֹש אמות, בנין מוצק, חומה בצורה, כן ביסוד הראשון כן ביסוד השני, נמשכת מתחת לארץ מנגד לחומת העיר [העתיקה] הקרובה אליה […] גם בחפרנו מעבר השני, מנגד לקצה הבית האחרונה הרחק ממנה כארבע אמות אשר עד שם ימשך הבית אשר נבנה, מצאנו אבנים גדולות ועצומות מאֹד, גם מרצפת אבני שיש שְׂכיות חמדה, ונראה כי הי'[ה] עופל ובחן ומקדש מלך. קוֹה קוינו כי חפץ ה’ בידינו יצלח, והוא יעזרנו ע”ד [=על דבר] כבוד שמו לבצע את מעשינו ולקומם חורבת הר ציון […]” (יוסף ריבלין, מאמרים ורשימות, רמת גן תשכ”ו, עמ’ 98-97).
ריבלין ויהודי הרובע הנרגשים היו משוכנעים ששרידי המבנה האדיר שנתגלה אינם אלא שרידים מתקופת עברה היהודי המפואר של עיר המקדש. אחדים מהם אף היו משוכנעים שלפניהם החומה שבנה חזקיהו מלך יהודה (א’ ברטורא, ירושלים בעיני רואיה, ירושלים תש”ל, עמ’ 100).
כיום, לאור התפתחות המחקר הארכאולוגי, יש לקבוע שהבנאים של שכונת בתי מחסה חשפו את שרידיה של כנסיית הנֵיאה הביזנטית, שחזיתה המזרחית נמצאה סמוך לכאן בעת שיקום הרובע היהודי. פרופ’ נחמן אביגד, הארכאולוג שהופקד על חפירות הרובע היהודי לאחר שחרורו במלחמת ששת הימים, הוא החוקר שחשף את שרידיה בשנת 1970:
“שרידיה של ה’ניאה’ נעלמו כלא היו, אבל זכרה חי בספרות והונצח באמנות, ושלהב לא מעט את דמיונם של החוקרים על עצמתו, פראו והדרו של הבניין הזה. בשבילנו, החופרים, היה גילוי ה’ניאה’ חוויה מיוחדת במינה, ולא רק בשל עצם העובדה, שעלה בידנו לגלות שרידים של בניין מפורסם, המתואר בספרות העתיקה, אלא גם בשל הדרך שבה צירפנו במשך שנים שריד לשריד ועדות לעדות, כדי לוודא ולהוכיח, שאמנם לפנינו שרידים של אותה ‘ניאה’ […] זה חלומו של כל חופר, שרק לעתים רחוקות מאוד הוא מתממש והופך למציאות” (נחמן אביגד, העיר העליונה של ירושלים, 1980, עמ’ 229).
ומה עם חומת העיר ‘האמיתית’ מימי חזקיהו? גם את שרידיה זכה אביגד לגלות, כ-100 מטרים מצפון לכיכר בתי מחסה (‘החומה הרחבה’).
שרידי המסד האדיר של כנסיית הניאה, מתחת לחומה הדרומית של העיר העתיקה (ממזרח לשער ציון) | צילום: רפי כפיר, אתר Jerusalem-love.
קמרונות מאגרי המים והמחסנים התת קרקעיים הענקיים, שהיו במכלול של כנסיית הניאה הביזנטית. כיום – בשטח גן התקומה. האנשים שבתמונה עומדים ברחוב בתי מחסה (הכביש המוביל משער ציון לכותל המערבי), ומאחוריהם שורת הבתים הדרומית של שכונת בתי מחסה | צילום: זלמן אורלוב, 1977.
‘הנֵיאה’ (=החדשה) הוא שמה המקוצר של ‘הכנסייה החדשה על שם מרים אם ישו’, שנחנכה בשנת 534 לספה”נ בידי הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס, שהיה מגדולי בנאֵיה ההיסטוריים של הארץ. בכנסייה שבנה הוא השקיע משאבים רבים, והיא הייתה מן הגדולות והמפוארות בארץ ובעולם – 117 מטרים אורכה ו-52 מטרים רוחבה. כנסיית הניאה ועלילות בנייתה תוארו בספרות ההיסטורית בפירוט רב (ראו: י’ צפריר, “פרוקופיוס על כנסיית הנאה, הקרדו ו’אצבעו של עוג’ בירושלים”, קתדרה, 115 [תשמ”ה], עמ’ 30-5), אבל מאז חרבה, לא יאוחר מן המאה ה-10, נעלמו עקבותיה והיא אבדה מן העין ומן הזיכרון. כעבור כ-1,000 שנים, בחפירות הרובע היהודי המתחדש, נחשפו שרידיה של הכנסייה, המשתרעים מבתי מחסה ועד למרגלות חומת העיר העתיקה, בגן התקומה ומתחת לחניון שבדרום הרובע היהודי.
ברחבת כיכר בתי מחסה מוצגות כותרות וחוליות של עמודים קדומים, שהונחו זה על גבי זה. אפשר שאלו הם עמודים שהיו באותה כנסייה ביזנטית, והם כאילו מזכירים לבנאים של בית ‘נוה שלום’ במאה ה-19, שהיה צריך להמתין בסבלנות עוד כמאה שנה עד שהארכאולוגים יבררו את מהותם של השרידים העתיקים המרשימים שנמצאו מתחתיו.
