הבית היהודי הכי קרוב למקום המקדש: חצר ראנד

יהודים ירושלמים בצומת הרחובות הגיא, ח’לדייה ושוק עושי הכותנה. ברקע, מצד ימין, פתח הכניסה לחצר ראנד, 1893 (מקור התצלום: ש’ זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, בית אל 1998, עמ’ 111).

הידיעה הראשונה על התיישבות יהודים בבית ראנד (עוד בטרם נקרא כך) מיוחסת לשנת 1848. יצחק שור, חסיד רוז’ין, ייסד בקומת המרתף שלו יקב ובחזיתו חנות למכירת יין.  צאצאיו של שור מייצרים יינות ומנהלים יקבים עד ימינו (יקב ארזה, יקב הכורמים ועוד).

במחצית השנייה של המאה ה-19 התגוררו בבניין יהודים, מהם ידועים ומוכרים בזמנם. אחד מהם היה הרב נפתלי חיים הורביץ, שעלה ארצה לפני 1867. סביב דמותו נרקמו אגדות רבות, ורבים ביקשו את ברכתו. הוא היה בנו של רבי מאיר הורביץ, האדמו”ר השני של חסידות דְּזִ’יקוֹב, ונכדו ותלמידו של רבי חיים הָלְבֶּרְשְׂטָאם, מייסד חסידות צאנז. גם הרב שניאור זלמן פרדקין – ‘הרב מלובלין’ – התגורר כאן. הוא היה מחשובי חסידי חב”ד, תלמידו המובהק של האדמו”ר רבי מנחם מנדל שניאורסון (הראשון) – ה’צמח צדק’, ופוסק הלכה שנודע בספרו תורת חסד. קודם עלייתו לירושלים בשנת 1892 היה רבה של לובלין שבפולין, וכאן ייסד ועמד בראש בית הדין של החסידים. ש”י עגנון סיפר מעט מסיפורי המופתים שהתהלכו עליהם בסמטאות ירושלים:

“עם שאלו מספרים בשבחו של הרב מבריסק סיפרו אחרים בגדולתו של הרב מלובלין, שהיה איש אלוקים קדוש ופניו כמלאך ה’ צבאות, ולא שכח דבר מכל מה שלמד. וכשהיו שואלין דבר הלכה מפיו היה פותח גמרא ומראה מיד את התירוץ […] כל ימיו לא הוציא רגע לבטלה, ובסוף ימיו היה משנן משניות על פה, שהיה אותו צדיק אומר כל יהודי צריך לדעת ששה סדרי משנה בעל פה, שאם ימות בשבת ויהא מוטל על למוצאי שבת עד שיביאוהו לקבורה, מה יעשה שלא יוציא זמנו לבטלה. וניכרים הדברים שכיוון לעצמו, שראה ברוח הקודש שיסתלק בשבת. אותה שבת שנפטר הרב מלובלין שעת קבלת שבת היתה ועמדה כל ירושלים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לקבל את השבת. נשמע פתאום קול רעם, כאילו שמים וארץ התפלצו. וידעו הכל שהרב מלובלין הסתלק. אחר התפילה הלכו אצלו ולא מצאוהו עוד בחיים […]

בעל דירתו של ר’ נפתלי חיים ערבי רשע היה, וכל יום היה מצער את שכניו היהודים. פעם אחת ציער את ר’ נפתלי חיים הרבה. אמר לו ר’ נפתלי חיים, בבקשה ממך לך. נתכעס הערבי ואמר לו, לי אתה אומר לך, מיד אני משליך אותך מן הדירה. ולא נתקררה דעתו של אותו רשע עד שנעל בפניו את בור המים. אמר ר’ נפתלי חיים, אני איני רוצה לריב עמך, המים והבור יריבו עמך. למחר מצאו את הערבי מוטל מת בבור המים שבחצרו. היתה כל העיר תמיהה, שהרי פי האבן שעל הבור צר ואותו ערבי שמן ובעל בשר היה” (ש”י עגנון, תמול שלשום, ירושלים ותל אביב תש”ו, עמ’ 488-485).

בשנת 1901 עלה מנדל ראנד עם משפחתו מליטוביסק שבגליציה (אז ברוסיה, כיום בפולין). ראנד, שהיה חסיד צאנז, הרוויח את הונו הרב בעסקי נדל”ן, בסחר עצים ובשיווק חלב, אלא שעסקיו הפורחים לא סיפקו את מאוויי נפשו וכל רצונו היה לקיים את מצוות ישיבת ארץ ישראל. בתחילה התיישב בצפת, אבל מגמתו הייתה ירושלים. בעיר העתיקה הוא מצא את הבית הגדול ברחוב הגיא וגאל אותו מבעליו הערבים.

“זקני ירושלים מספרים: יום גדול היה אותו יום בירושלים בו נכנס לשערי העיר הגביר, ר’ מנדל הכהן ראנד. הכל ידעו, כי לא בידיים ריקות הגיע הגביר לעיר, וכי מטמוניות של זהב יש עמו בכליו. בין החומות מצא ר’ מנדל את שאהבה נפשו – רבים מזקני חסידי צאנז ושינווא, שהתגוררו בירושלים. לא עברו ימים מרובים ור’ מנדל רכש חצר גדולה בירושלים העתיקה […] חצר גדולה היתה זו, ודירות בה רבות. ר’ מנדל קבע בחצר זו את דירתו ואף הושיב בה רבים מחסידי צאנז, כשהוא מקצה להם דירות מבלי לקבל מהם שכר דירה. כמו בגליציה כן גם כאן אהב ר’ מנדל להיות מוקף חסידים ביום ובלילה” (א. ב. ידור [=שמואל אבידור], “על חצר אחת”, פנים אל פנים, 22.9.1957).

הבחירה של מנדל ראנד בבית זה לא הייתה מקרית, וכך הוא הסביר אותה:

“כאשר יבוא המשיח הרי הכהנים והלויים ודאי ימהרו וירוצו לכוון הכותל המערבי כדי משם להכנס למקום המקדש לעבודת הקודש. הצפיפות ודאי תהיה גדולה, למה לי לפיכך – ככהן – לרוץ יחד עם כולם ולהדחק? ארכוש לי חצר לעצמי ע”י המקום הקדוש ותהיה לי כניסה משלי לבית המקדש” (ש’ זכריה, בתים ומוסדות יהודיים ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה, ירושלים תשמ”ה, עמ’ 37).

כאמור, הבית היה גדול מצרכיו של ראנד ומשפחתו, והוא שימש למגורי עשרות משפחות נוספות. לימים, בשנת 1909, ייסד ראנד שכונה בעיר החדשה, שהוקדשה לחסידים לומדי תורה – בתי ראנד (בין הרחובות אגריפס ובצלאל), ועבר לשם בעצמו. בתקופת המנדט הבריטי סבלה האוכלוסייה היהודית ברחוב הגיא ובסביבותיו מהתנכלויות קשות מצד השכנים הערבים. לאחר פרעות תרפ”ט (1929) נעזב בית ראנד, וכעבור כ-60 שנה נגאלו כמה מאגפיו בידי עמותת עטרת כוהנים. בימינו משמש הבניין למגורי יהודים וערבים.