מתעניינים בסיור? צרו קשר

“וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן”: משיחת המלך על המעיין

גיליון 305, סיוון תשפ”ו

דוד המלך ייעד את שלמה בנו לשבת על כסאו ולהשלים את בניין המקדש:

“וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו, וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי. אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית ה’ וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ, וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת. וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ… וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא מַלְכוּת ה’ עַל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר לִי שְׁלֹמֹה בִנְךָ הוּא יִבְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי, כִּי בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן וַאֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב” (דברי הימים א כח, ב-ו).

שלמה יועד למלכות לאחר פטירת דוד אביו, אלא שהתוכניות השתבשו. אדוניהו, אחיו למחצה של שלמה, ניסה לנצל את חולשתו של דוד, שכבר היה זקן ובא בימים, ולהמליך את עצמו. על ניסיון המלכתו של אדוניהו בעין רוגל כתבנו כאן:

לאן נעלם עין רוֹגֵל?

רק תושייתה של בת שבע, אֵם שלמה, הצליחה להביא להתערבותו של דוד ולבלימת מהלכו המרדני של אדוניהו:

“וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר, חַי ה’ אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה. כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי, כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה” (מלכים א א, כט-ל).

למען הסר ספק, מצווה דוד על פקידיו הבכירים להמליך את שלמה מיד וללא דיחוי:

“וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא וְלִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי, וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן. וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיו וּבָא וְיָשַׁב עַל כִּסְאִי וְהוּא יִמְלֹךְ תַּחְתָּי, וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה… וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן. וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר, וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה” (שם, לב-לט).

מעיין הגיחון, ציור מאת דיוויד רוברטס, 1842 | ספריית הקונגרס האמריקאי

 

מה עניין המשיחה, ומדוע התבצעה במעיין הגיחון?

במדבר סיני צֻווה משה להכין את שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה – שמן זית מתובל בבשמים, שבו ימשחו ויקדשו את כלי המקדש ואת הכוהנים (שמות ל, כב-לג). לפי האמור בתורה, נועד השמן לשימושי המשכן והמקדש, אבל בתקופת מלכי יהודה וישראל נמשחו בו גם מלכים, כמו דוד עצמו:

“וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי ה’ וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל (שמואל ב ה, ג);

“אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ, וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם. מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי, בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו” (תהילים פט, כ-כא).

אגב, ה”משיח” המקראי הוא זה שמושחים את גופו בשמן. הכהן הגדול היה “הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ” (ויקרא ד, ג) והמלך שאול נקרא “מְשִׁיחַ ה'” (שמואל א כד, ו). מכאן הצירוף המוכר יותר בימינו – “מלך המשיח”, שמקורו בחז”ל (מדרש רבה, בראשית פה, א) ומאז עבר כמה וכמה גלגולים.

חז”ל עמדו על כך שמשיחת המלך אינה מצווה מדאורייתא, והסבירו שאמנם לא כל המלכים נמשחו:

“תני רבי יהודה בי רבי אילעי: שמן המשחה שעשה משה במדבר, מעשה נסים נעשה בו… וממנו נמשחו המשכן וכל כליו, השולחן וכל כליו, המנורה וכל כליה, וממנו נמשחו אהרן כהן גדול ובניו כל שבעת ימי המילואים, וממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. מלך בתחילה טעון משיחה, מלך בן מלך אין טעון משיחה… אין מושחין מלך בן מלך אלא מפני המחלוקת. מפני מה נמשח שלמה? מפני מחלוקתו של אדוניהו” (בבלי, שקלים טז ע”א).

כלומר, המשיחה נדרשת רק בראש שושלת מלוכה חדשה, כגון זו של שאול ודוד, או במקרים של מלך בשושלת קיימת שקמו עליו עוררין, כמו במקרה של שלמה. רמב”ם דייק את האבחנה הזו:

“אין מושחין את המלך אלא על גבי המעיין, ואין מושחין מלך בן מלך שהמלכות ירושה למלך לעולם, שנאמר הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל (דברים יז, כ). ואם הייתה שם מחלוקת, מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו, כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוניהו ויואש מפני עתליה ויהואחז מפני יהויקים אחיו” (רמב”ם, הלכות כלי המקדש א, יא).

במקום אחר לימד רמב”ם שעיקר תפקידה של המשיחה בשמן המשחה הוא יצירת השושלת:

כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה… ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה, שנאמר לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל (דברים יז, כ)” (רמב”ם, הלכות מלכים א, ז).

אם כן, זהו עניינה של משיחת המלך, אבל רמב”ם הדגיש שהמשיחה חייבת להתבצע “על גבי המעיין” והפסוקים שתיארו את המלכת שלמה הדגישו גם הם את החשיבות לקיים את ההמלכה “על גיחון” (או “אל גיחון”) – המעיין הנובע למרגלות המדרון המזרחי של עיר דוד. נראה שגם לאדוניהו לא היה ספק בכך, וכדי לזכות בלגיטימיות למרידתו הקפיד להכריז על המלכתו דווקא במעיין.

מעיין הגיחון.

 

אבל עדיין לא הבנו מדוע דווקא על המעיין? חז”ל השיבו:

“תנו רבנן: אין מושחים את המלכים אלא על המעיין, כדי שתמשך מלכותם” (בבלי, הוריות יב ע”א).

אם כן, המים זורמים ומתמשכים כביטוי להמשכיות המלוכה. יתרה מכך, נראה כי המעיין נקרא בשם ‘גיחון’ בשל היותו מעיין פועם, כזה שמימיו מגיחים בפעימות ובגיחות קצובות. הסיבה לכך היא התנקזותם של מי המעיין אל חללים קארסטיים המתמלאים עד גדותיהם, ואז ‘מגיחים’ אל פתח הנביעה. אמנם בימינו תופעה זו כבר לא נראית, כנראה בהשפעת משטר השאיבה המודרנית באזור, אבל היא נצפתה לפחות עד ראשית המאה ה-20. כך גם מוסד המלוכה, לפעמים הוא סובל ממשברים ואף מהפסקות, אבל מובטח לו שהיא תימשך. עד כדי כך, שהנביא ישעיהו ממשיל את בית דוד ל”מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט” (ישעיה ח, ו), כפי שהסבירו חכמינו:

“יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט, וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ (ישעיה ח, ו). אמר רב יוסף: אלמלא תרגומא דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר: חלף דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד, דמדבר להון בנייח כמי שילוחא דנגדין בנייח, ואיתרעיאו ברצין ובר רמליה” (בבלי, סנהדרין צד ע”ב).

תרגום: אלמלא תרגומו של מקרא זה, לא היינו יודעים מה אמר: משום שמאס העם הזה במלכות בית דוד, שמנהיגה אותם בנחת כמי השילוח ההולכים בנחת, ורצו ברצין ובפקח בן רמליהו.

ובינתיים, שמן המשחה איננו, למלך לא זכינו וגם המשיח עדיין מחפש את דרכו אלינו. אבל מעיין הגיחון איתנו, ואותו אפשר וגם מומלץ לבקר…

ד"ר אייל דודסון

רוצים לקבל עדכונים ?
מוזמנים להרשם לניוזלטר וכל העדכונים ישלחו אליכם ישירות למייל
דילוג לתוכן