גיליון 172, סיוון תשפ”ג
קרדיט: עיר דוד – ירושלים הקדומה, אתר mountofolives.co.il
על קברו של הרב יוסף חיים בבית העלמין בהר הזיתים הציבו אנשי חברה קדישא של עדת הבבלים (יוצאי עירק) מצבה גבוהה. בראשה חרוטה הכותרת “בן איש חי”. הרב יוסף חיים חיבר יותר ממאה ספרים בענפי התורה השונים, אך יותר מכל נודע ספר דרשותיו על התורה ‘בן איש חי’, ששמו הפך להיות גם הנרדף לשמו הפרטי. מיד אחר כך מופיעות שורות של דברי שבח לנפטר, ובתוכן מובלע שמו של ספר נוסף ומרכזי שכתב: ‘רב פעלים’ – שאלות ותשובות בהלכה. אחר כך מובלטים תאריו (“הרה”ג ח”ר” – הרב הגאון חכם ראשון), שמו ותאריך פטירתו.
עד כאן נוהגת המצבה כדרכן של מצבות, ומספקת את המידע הבסיסי על הנפטר, אלא שבשורה השמינית שלה מתחולל מפנה, והיא עוברת לספר סיפור מעשה. בסיפור יש שפע של דמויות, אירועים מציאותיים ואפילו חלומות. מה הסיפור, ומדוע הוא חשוב עד כדי כך שיש להנציחו במצבה על קבר הנפטר? כדי להבין זאת נתחיל בהתחלה:
הרב יוסף חיים הנהיג את קהילת בגדד שבעירק מאז 1859, במשך 50 שנה. גדלותו בתורת הנגלה והנסתר נודעה למרחקים, והוא נחשב לאחד מגדולי המנהיגים והפוסקים של יהודי ארצות האסלאם בעת החדשה. השפעתו הגיעה גם עד ארץ ישראל, ודאגתו הייתה נתונה ליישובהּ. במיוחד בערה בלבו האהבה והכמיהה לירושלים, ואת ספריו הוא הורה להדפיס בירושלים דווקא, על מנת לתרום לכלכלתה. משימה זו הופקדה בידי תלמידו הרב בן ציון חזן, ובשליחותו הוא גם ייסד את ישיבת פורת יוסף שברובע היהודי – ישיבה שנחשבה לישיבה הספרדית המרכזית, והוא שניהל אותה עד יום נפילתה, עם נפילת הרובע במלחמת השחרור.
הרב בן ציון חזן מניף את דגל הכניעה, ביום נפילת העיר העתיקה לידי הירדנים, 28.5.1948 (מקור: J. R. Carlson, ספריית הקונגרס האמריקני).
הרב יוסף חיים נפטר בי”ג באלול תרס”ט (30.8.1909), כשהיה בדרכו להשתטח על קבר יחזקאל הנביא בכפר כפיל שבעירק. כעבור ימים אחדים הובא לקבורה בבית העלמין בבגדד, בתום מסע הלוויה המוני. ב-1961 נהרס בית הקברות היהודי בבגדד, וליהודי העיר הותר להעביר בחופזה את עצמות הנטמנים אל אתר קבורה חלופי במזרח העיר. העצמות הועברו ללא המצבות, וכך אבד גם קברו של הבן איש חי בבגדד.
בבגדד אבד קברו, אבל קברו של הבן איש חי בירושלים… חי וקיים. כך העיד הרב אברהם עדס, מחכמי חאלב שבסוריה, שעלה לירושלים בשנת 1895 והתיישב בשכונת הבוכרים. הרב עדס נהג לקום בחצות הלילה ולהגות בתורת הסוד, אבל לילה אחד נפלה עליו תנומה ובחלומו הופיע הרב אברהם לניאדו, מחכמי חאלב שנפטר כ-300 שנה קודם לכן, כשהוא לבוש בבגדי לבן. אותו לילה התברר למפרע כליל פטירת הבן איש חי:
מתוך: הרב יעקב קצין, פרי עץ הגן, ירושלם תרצ”א, א, עמ’ סט.
טיבם של סיפורים, כשהם מופיעים בחלום ו”בחזון לילה”, שלא ישרדו במבחן הזמן וייעלמו, מה גם שסיפור ההלוויה המסתורית מבגדד לירושלים ממילא נשמר בסוד בין חכמי הסוד המקובלים וחוגם המצומצם. בדיוק מכך חשש הרב בן ציון חזן, כאשר הובל עם שבויי העיר העתיקה לירדן. הוא לא היה בטוח שישוב מן השבי, ולכן הזדרז לגלות לחברו, הרב המקובל אפרים מנשה הכהן, את הסוד הכמוס שלא גילה עד אז לאיש. את הסיפור הזה הוא לא חלם באשמורות לילה, אלא חווה אותו בעצמו. קברן החברה קדישא שכָּרה את הקבר במוֹ ידיו, הוא זה שהתייצב בביתו כדי לדרוש את שכרו, במצוות האלמונים שנשאו את הנפטר מבגדד, והוא זה שהוביל אותו אל חלקת הקבר הטרייה (י”מ שטרן, גדולי הדורות, ירושלים תשנ”ו, ג, עמ’ 908). ואת כל הסיפור הזה מספרת המצבה מעל קברו של הרב יוסף חיים, מבלי לוותר אפילו על דיווח גובה שכר הטרחה של הקברן – “חצי לירה זהב”.
את הטור יכולנו לסיים כאן, ולחתום “והבן איש חי נח על משכבו בהר הזיתים”. אלא שהבן איש חי לא נח על משכבו, ו’פעילותו’ בירושלים נמשכה גם לאחר מותו. אחת מהן התרחשה בחדר הלימוד בביתו של הרב עובדיה יוסף, גדול הפוסקים הספרדים בדור האחרון (נפטר ב-2013) ובעצמו מבוגרי ישיבת פורת יוסף. שיטתו של הרב יוסף בפסיקת הלכה הייתה היצמדות עקבית לפסיקת הרב יוסף קארו ב’שולחן ערוך’, ולפיכך התנגד בדרך כלל לפסיקות הרב יוסף חיים, שלעתים היו עצמאיות ומשולבות בתורת הקבלה. אף על פי כן, העריץ אותו הרב עובדיה יוסף והרבה לדבר בשבח גדלותו בתורה. וכך הוא סיפר:
מתוך: הרב עובדיה יוסף, טהרת הבית, ירושלים תש”נ, ב, עמ’ יד-טו.
ואיקץ, והנה חלום…
