גיליון 188, ערב סוכות תשפ”ד
בחול המועד סוכות תשע”ו (1.10.2005) נסעה משפחת הנקין לאלון מורה. מחבלים ארורים ארבו לרכבם ליד הכפר בית פוריכ, רצחו את זוג ההורים – איתם ונעמה, ובדרך נס לא פגעו בארבעת ילדיהם הקטנים שישבו מאחור. כל חטאם היה היותם יהודים בארץ ישראל.
גם אצלי, בוודאי כמו אצל רבים אחרים, שמורים בלב חללים מיוחדים המוקדשים לזכרם של חללי המלחמה על הארץ האהובה הזו. למשפחת הנקין שמור בלבי מקום מיוחד, לא רק משום שמשפחתה של נעמה (וילדיה עד היום) מתגוררת ביישוב שלי, אלא גם בשל היכרות מיוחדת שהייתה לי עם איתם זמן קצר לפני מותו. היכרות זו נולדה ברקע ניסיונותיי ללמוד את מהותה של ישיבת תורת כהנים, שנוסדה ברובע היהודי ביוזמתו של רבה האשכנזי הראשי לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
הרב קוק תמך במפעל הציוני וראה בו תשתית להקמת מדינה עצמאית, שתכליתה גאולה לאומית ברוח חזונות הנביאים. ירושלים תפסה בחזונו מקום מרכזי, כפי שכתב, למשל, לברון רוטשילד בשנת 1925:
ח’ לנגזם (עורך), אגרות מכתי”ק וממשרד הרבנות בעניני קדושת ירושלים וישובה ובנינה, תש”פ, עמ’ 6.
נאה דרש ונאה קיים. הרב קוק הגה תנועה רעיונית־פוליטית – ‘דגל ירושלים’ – שפעלה לאיחוד הזרמים היהודיים הדתיים. הוא אף ראה ברבנות הראשית, שנוסדה באותה עת, בסיס ראוי לכינון הסנהדרין – מוסד ההנהגה היהודית הקדום. הרב קוק הקים את ‘הישיבה המרכזית העולמית’ (‘מרכז הרב’), וראה בה מרכז רוחני ליהדות הארץ והתפוצות. מהישיבה נפוצה תורתו בימיו ושנים רבות לאחר פטירתו (בשנת 1935), ועד עצם היום הזה.
אחד הנדבכים החשובים להגשמת חזונו בירושלים הייתה ישיבת ‘תורת כוהנים’: ישיבה מיוחדת ללימוד הלכות המקדש, וסדרי החיים הפרטיים והלאומיים בזמן הגאולה. כך הוא התבטא:
ש”ז שרגאי, “הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל על השבת מקום מקדשנו לעם ישראל”,
סיני, ה-ו (תשל”ט), עמ’ קצה.
דבר כינונה של הישיבה השאפתנית הגיע אל השלטונות הבריטיים, ובחששם מפני ההשלכות המעשיות של הפעילות לבניין בית המקדש הם פנו אל מוסדות ההנהלה הציונית, ודרשו הסבר. במכתב מיום 29 בינואר 1922 שהפנה הרב קוק אל ההנהלה הציונית, הוא הטעים שפעילות זו הולמת את האמונה בתקומת בית המקדש ואת חשיבותו הרוחנית בתקופת ההתעוררות הלאומית. העיון במכתב זה מותיר רושם של אישיות חזקה, נועזת, דבקה במטרה ולא פשרנית:
שם, עמ’ קצו-קצח.
מכתב בקשת תמיכה בישיבת תורת כוהנים, “שתעודתה קֹדש, ללמוד דיני והלכות הקֹדש והמקדש” (מקור: אוסף ביל גרוס, ובאדיבותו).
הידיעות ההיסטוריות על ישיבת תורת כוהנים דלות מאוד, וגם במחקר היא זכתה להתייחסות אקראית. אפילו משך שנות קיומה לא ברור, ונראה כי הוסיפה להתקיים לפחות עד 1931. גם סוגיית מיקומה לא היה לי ברור, ורק לאחר שפניתי לאיתם הנקין הי”ד למדתי שמאז שנת 1920 פעלה ישיבת תורת כוהנים בבניין ההיסטורי של הישיבה החסידית חיי עולם, בימינו לצד המדרגות היורדות מהרובע היהודי לרחבת הכותל (מעלות רבי יהודה הלוי). מובן שמיקומה – בנקודה הצופה אל הר הבית – לא נבחר במקרה.
מבנה ישיבת חיי עולם, שבו השתכנה ישיבת תורת כוהנים, במזרח הרובע היהודי (צילום: נילי דל).
חילופי הדברים שלי עם הנקין תועדו בבלוג ‘ספרנים’, בעריכת חברי אבישי אלבוים, מנהל ספריית הרמב”ם בבית אריאלה בתל אביב, ובסופם צורפו גם דברים שכתבתי לזכרו:
