גיליון 306, תמוז תשפ”ו
הרב חיים אליעזר וָקְס חי בפולין במאה ה-19, נודע כפוסק הלכות וכיהן ברבנות בקהילות מרכזיות, אבל בנפשו חי בארץ ישראל. פעם, כשסייר בשוק ארבעת המינים בקאליש שבפולין, ראה שהאתרוגים המיובאים מהאי קוֹרְפוּ שולטים, ודוחקים את אתרוגי ארץ ישראל. הוא פרסם פסק הלכה שיש להעדיף את אתרוגי הארץ, אבל חש שלא די בכך. במוחו הבשיל הרעיון ליזום גידולי אתרוגים מהודרים בארץ ישראל, ובכך להציע אפיק כלכלי חדש לבני היישוב הישן בארץ – חקלאות. ב-1878 קנה בכספו שטח חקלאי בכפר חיטין בגליל התחתון, ונטע בו פרדס אתרוגים שבעיבודו העסיק יהודים מטבריה.
בקיץ תרמ”ו (1886) יצאו הרב חיים אליעזר וקס וחותנו, הרב ישראל יהושע טְרוּנְק מקוּטְנוֹ, לביקור בירושלים, במטרה לקדם את מצבם של יוצאי פולין בארץ. ‘הרב מקוטנו’, כך כונה האיש שנחשב לגדול הפוסקים בפולין, היה מן התומכים במפעל ההתיישבות החדשה בארץ. ב-1891, כשהמושבות הראשונות היו בראשית הקמתן, ובניית השכונות בירושלים נמצאה בתנופה, הוא התבטא כך:
“ואין ספק שהיא מצוה גדולה, כי הקיבוץ [גלויות] הוא אתחלתא דגאולה […] ובפרט עתה, שראינו התשוקה הגדולה [ליישוב הארץ], הן באנשים פחותי ערך, הן בבינונים, הן ביְשרים בלִבּוֹתם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. אשרי חלקו [של התומך בהתיישבות], שהוא ממזכה [ה]רבים” (הרב ישראל יהושע טרונק, ישועות מלכו, פיעטרקוב תרפ”ז, סי’ סו).
משנוכחו שני הרבנים בדוחק הכלכלי בירושלים, פתחו במגבית נרחבת למען הנזקקים הרבים, וחסידים מספרים שהרב וקס אף נאות למכור את חלקו בעולם הבא לגביר יהודי מאירופה, בתמורה לחבילת סיוע נכבדה. הם מצאו גם שמסגרות הלימוד החסידי בירושלים אינן מספקות, ויזמו הקמתה של ישיבה מרכזית לעדת החסידים – ישיבת חיי עולם. וכך הצהירו:
“אנחנו הח”מ, אשר זכינו לעלות להר הק'[דוש], הר זה קנתה ימִינוֹ, ראֹה ראינו בעֹני עמנו […] אין קץ וסוף לדחקוּת ולעוני בנֵי אה”ק [=ארץ הקודש] בכל הפרטים, ומה יוכלו לעשות על חוב הקדוש המוטל עלינו להחזיק בנינו לתלמוד תורה, ולרָש אין כל להחיות את נפשו, ע”כ [=על כן] תפוּג תורה, ואם אין גדיים אין תְּיָשים. לכן יסדנו משכן התורה הזה – תלמוד תורה והישיבה הק'[דושה] חיי עולם – אשר בתוכֵינו” (תורת הבית, ירושלים תרפ”ט, עמ’ 45).
באותה עת כבר התחזקה מאוד האחיזה היהודית בחלקיו הדרומיים של הרובע המוסלמי, ובתום חודשים אחדים, בהם התנהלו הלימודים במבנים שכורים שונים ומפוזרים, אותר מבנה במתחם גדול ברחוב מעלה חלדייה 36, ונרכש בידי אנשי הכולל. הרכישה התאפשרה הודות לתרומתו של פנחס אהרן נימינסקי, חסיד ווֹהלין שעלה מאוּמן לירושלים כשנתיים קודם לכן, והתגורר לא הרחק משם, ברחוב הסראייה. אלא שבכך לא היה די, וכעבור כמה חודשים נוספים, ב-1888, נרכשו נכסים נוספים ליד המבנה הקודם. בניין נוסף ששימש את הישיבה מימיה הראשונים, אף הוא קניין כספו של נימינסקי, היה במזרח הרובע היהודי (כיום בתחום ישיבת אש תורה ברובע היהודי, ברחוב מעלות רבי יהודה הלוי – לצד המדרגות לרחבת הכותל).
מבנה ישיבת חיי עולם ברחוב מעלות רבי יהודה הלוי ברובע היהודי | צילום: אלעד זגמן.
המוסד הלך וגדל במהירות, ועד 1896 כבר נמנו בו כ-200 תלמידים. כדי לגבור על הצפיפות עמלו מנהיגי כולל פולין להשלים את הבניין המרכזי והגדול של ישיבת חיי עולם, סמוך למבנים הראשונים שנרכשו. פרט למקום לימוד לצעירים (תלמוד תורה) ובוגרים ברמות לימוד שונות, פעל במקום גם בית תמחוי לעניים. בי”ז בסיון תרס”ח (16.6.1908) חגגה הישיבה את חנוכתו של הבניין.
עיתון חבצלת, 19 ביוני 1908.
נוף מחלון מזרחי במבנה ההיסטורי של ישיבת חיי עולם.
בני הישיבה לא הספיקו ליהנות מהבית שנים רבות. כעבור כשש שנים פרצה מלחמת העולם הראשונה, והמוסד נקלע לקשיים חמורים. עם החלת המנדט הבריטי פרץ הסכסוך הערבי-ישראלי, ובאזור שרר מתח רב. באותם ימים נחנך בחצר הישיבה בית המדרש בית מרדכי, על שם רבי מרדכי טברסקי, האדמו”ר מרחמיסטריבקה – חצר חסידית שמוצאה באוקראינה. הרבי, שחסידיו כינוהו ‘רבֶּ מוטל’ה’, היה צייר ואמן יצירות כסף ונחושת. עמוד התפילה בהיכל ישיבת חיי עולם עוצב בידיו. ב-1905 עלה לירושלים, ובחג הפסח תרפ”א (1921), בעת שעשה האדמו”ר את דרכו לכותל המערבי, נרצח בידי פורעים ערבים.
מבט אל הקיר הצפוני של המבנה ההיסטורי – חדש משולב בישן.
אולם במבנה ההיסטורי של ישיבת חיי עולם, כיום משמש את ישיבת שובו בנים.
ב-1927 ניזוק המבנה ברעידת אדמה. כעבור זמן קצר פרצו פרעות תרפ”ט (1929), ותושבי החצר סבלו מהתנכלויות. תוכניות בנייה נוספות נגנזו, ומספר הלומדים הלך והתמעט. במקביל, נחנך ב-1932 סניף של ישיבת חיי עולם בעיר החדשה, בכיכר השבת שבשכונת גאולה, שהלך ותפס את מקומו של המבנה ההיסטורי.
ב-1936 פרץ גל נוסף של מאורעות (‘המרד הערבי הגדול’), ותושבי הסביבה נקלעו לסכנה קיומית. ההרוג הראשון במאורעות בירושלים היה החסיד ראובן קלפהולץ, אברך בן 52 בישיבת חיי עולם, שנרצח כשהיה בדרכו לישיבה, כשתיק הטלית והתפילין באמתחתו (13.5.1936). חבריו חזרו בתום מסע ההלוויה לחלץ את רכושם האישי תחת משמר בריטי חמוש, והישיבה נעזבה זמן קצר אחר כך.
בית המדרש של ישיבת שובו בנים בתחום המבנה ההיסטורי של ישיבת חיי עולם.
ב-1980 שבה האחיזה היהודית לבניין ישיבת חיי עולם, באמצעות אגודת עטרה ליושנה. כעבור כשנתיים השתכנה במקום ישיבת שובו בנים (נחמת ציון), המיועדת לחסידי ברסלב מזרם החוזרים בתשובה, ומאז ועד ימינו הוא מוחזק בידם.
