גיליון 184, אלול תשפ”ג
בשבוע שעבר הכרנו את דמותו הססגונית של נתן בן ציון חבקין, איש הציונות, הצמחונות והאספרנטו, שעלה לירושלים בראשית תקופת המנדט.
כעת נמשיך לצעוד בעקבותיו של האיש שלא נח לרגע על מנת להגשים את רעיונותיו המהפכניים, ובירושלים דווקא.
בשנת 1923 נפטר בירושלים הבנקאי חיים אהרן וָלֵירו, שהיה מעשירי ירושלים ובוניה. בעזבונו נמצאה חלקת אדמה בת 120 דונם בפאתיה המערביים של השכונה המערבית של ירושלים – גבעת שאול. מנהלי העזבון הציעו את השטח חינם אין כסף לכל חברה עברית, בתמורה להתחייבות צנועה מצדה שיעלה בידה ליישב יהודים במקום. חבקין וחבריו מ’אגודת הצמחונים’ נענו לאתגר, והחלו בתכנון היישוב החדש שרקמו בדמיונם – ‘גבעת שאול החדשה’ שמו. חבקין יצא למגרש הטרשי הגדול, חצב בורות מים ומערה גדולה, והכשיר חלקות אדמה במטרה לחנוך משק חקלאי שיהיה מופת לגידולים צמחיים ולחזון הצמחונות. בחזונו, ראה חבקין את הנחלה גם כ’בית הבראה’ למבקשים למצוא מרפא טבעוני.
“הגליון השני” של “הצמחוני”, שהוקדש ליום הולדתו ה-60 של נתן בן ציון חבקין, “חלוץ הצמחונות העברית”, 17.1.1934. חבקין עצמו מעטר את כריכת החוברת, כשהוא מצולם “חוצב בור בשביל מי גשמים על מגרשו בגבעת שאול החדשה”. המודעה בתחתית הדף קוראת “למתיָשבים עִבְרים” להצטרף בחינם למושבה הצמחונית ב”אדמת ואלירו בהרי ירושלם, ע”י גבעת שאול”. חלוקת 95 המגרשים במושבה הצמחונית תוכננה לפרטיה במפה.
“דרך חבקין” – כביש המבוא לחוות חבקין כיום.
חוות חבקין בימינו בתצלום אווירי (מוקפת בעיגול אדום), מקבילה בערך למגרש מספר 23 במפת תכנון המושבה. השטח הריק הוא ‘אדמת ולירו’ שיועדה למושבה הצמחונית ונותרה ברובה בבתוליה עד ימינו (מקור: תוכנת GIS של עיריית ירושלים, כיתוב: תמר הירדני).
חוות חבקין בתצלום אווירי, בשיפוליה המערביים של שכונת גבעת שאול (מקור: תוכנת GIS של עיריית ירושלים, כיתוב שמות הרחובות: תמר הירדני).
מפת אדמות ולירו, 1937 (ארכיון קק”ל) (תודה לד”ר יאיר פז).
מכתב מאת ההיסטוריון פרופ’ שמעון דובנוב מריגה אל נתן בן ציון חבקין בירושלים. המכתב נכתב בשני שלבים: הראשון, ביום 30.8.1939, בו נזכר דובנוב בערגה בימים שחבקין היה מבאי ביתו באודסה, אֵי אז בשלהי המאה ה-19, ועתה הוא תוהה: “היכן הוא הצייר הצעיר שעשה גם את תמונתי […] והנה נמצאה האבדה: בגבעת שאול על יד ירושלים”. בשלב השני של המכתב, כעבור חמישה חודשים, ביום 31.1.1940, מתוודה דובנוב על כך שלא שלח את המכתב בשל מלחמת העולם השנייה שפרצה בינתיים. את דבריו הוא חותם בברכה: “הלואי ירבו כמותך עובדים חרוצים על אדמת ישראל!”. כעבור כשנתיים, ב-8.12.1941, חיסלו הנאצים את גטו ריגה ופרופ’ דובנוב בן ה-81 נרצח בידיהם. המסמך פורסם בעיתון הבֹּקר, 1.4.1949.
באותה תקופה החלו להופיע ברחבי הארץ יוזמות ראשונות לעידוד הצמחונות, והוגים בודדים אף החלו בהפצת ערכיה (ובהם רבה הראשי של ארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק, במאמרו ‘חזון הצמחונות והשלום’), אבל חבקין הקדים מאוד את זמנו, ובימים שבהם יהודי ירושלים היו טרודים בעיקר בהגנה ובהישרדות לא נמצא די מקום בלבבות לרעיונות נשגבים כאלו. מתיישבים עברים לא באו להגשים את ערכי הציונות והצמחונות ב’גבעת שאול החדשה’, חולים לא באו להתרפא בבית ההבראה, אל בתי המטבחיים ברחבי ירושלים המשיכו להוביל עופות בדרכם האחרונה והאספרנטו הובסה לבסוף בידי העברית בנוק-אאוט (…ניצחון מוחץ בעברית). חבקין עצמו נפטר בגיל 83 (בשנת 1957), שבע ימים ואכזבות, ונטמן בהר המנוחות, לא הרחק מן המושבה שניסה להקים. ידיעה על כך נמסרה בעיתון מעריב, מיום 19.1.1957, תחת הכותרת הלא-צמחונית: “מותו של צמחוני”:
האם הצליח חבקין להנחיל את מורשתו? יתכן כי מוקדם מדי לשפוט זאת, ואולי ראוי להעמיד את הצלחתו במבחן הדורות ולא במבחן דורו. כשנה לאחר מותו של חבקין, היה תלמידו יחזקאל דורון ממקימי מושב אמירים בגליל העליון. זהו מושב צמחוני אשר קיים עד היום, ברוח חזונו של חבקין.
צאצאיו של חבקין המשיכו לגור באחוזה הצמחונית שלו בגבעת שאול, ואף שיפצו והרחיבו את ביתו העומד על תלו עד ימינו, אבל רק שניים מחמשת ילידיו האריכו ימים – גדליה וישראל. בן אחד, ידידיה-אדי, נפל במלחמת השחרור בעת הקמת ביצורים בקריית ענבים. שתי בנות אחרות איבדו עצמן לדעת, בנסיבות איומות שסיפר עליהן אביהן (בעיתון הארץ, 29.7.1926):
בתו של גדליה הייתה הזמרת והפזמונאית דרורה חבקין (1995-1934), שבשנות ה-80 של המאה ה-20 התיישבה בראש פינה ופתחה בה חנות טבע וצמחי מרפא – המנוהלת היום על ידי בתה, שירי חבקין. במובן זה, רוחו של חבקין ממשיכה לפעם בין צאצאיו, אבל גם במבט רחב יותר פועלו של נתן בן ציון לא היה לשווא. לוּ רק ניתנה לו האפשרות לגלות לרגע את העפר מעל עיניו, היה נדהם בוודאי לגלות שחזון הצמחונות שלו כבר מזמן אינו נחלתם של תמהונים ומהפכנים בודדים.
