ד"ר איל דודסון

חיפוש
Close this search box.

מתעניינים בסיור? צרו קשר

הזמנה לתיאטרון: בעקבות חידת היעלמותם של מתקני השעשועים של ירושלים ההרודיאנית – פרק ב

בשבוע שעבר העלינו על ראש שמחתנו את התיאטרון, האמפיתאטרון וההיפודרום שניבנו בירושלים בימיו של המלך הורדוס, על פי עדותו של יוסף בן מתתיהו. שרידיהם לא נמצאו בשטח, ולכן סקרנו השערות שהעלו ארכאולוגים באשר למיקומם האפשרי. ובכל זאת, האם יש בידינו מידע ארכאולוגי כלשהו העשוי לרמז על קיומם ומיקומם? ובכן, התשובה, במילה אחת היא: לא. ובשתי מילים: לא, כמעט.

כאמור, בחפירות הארכאולוגיות בירושלים לדורותיהן לא נמצאה ראייה – לא לתיאטרון, לא לאמפיתיאטרון ולא להיפודרום, ובכל זאת היו חוקרים שטענו כי בידיהם מידע המצביע על שרידיהם בשטח. קוֹנְרָד שיק, אדריכל נוצרי-פרוטסטנטי גרמני, איש הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (P.E.F.), היה מראשוני הארכאולוגים שחפרו בירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1887 הוא סייר במדרון הדרומי של גיא בן הינום (בשולֵי שכונת אבו תור), וזיהה גבעה בעלת מתאר מתעגל, אותה הוא הציע לזהות עם האמפיתיאטרון ההרודיאני. על פי התרשים ששִׂרְטט הוא התכוון בוודאי לתיאטרון, אבל בין כך או כך – בשטח לא נמצאו כל תימוכין להצעה זו.

הצעתו של שיק למציאת האמפיתיאטרון ההרודיאני (Herod’s Amphitheatre) באבו תור. מתוך: C. Schick, Notes from Jerusalem, 19, 1887, p. 161.

 

בשנת 1996 הציע הארכאולוג פרופ’ עמוס קלונר לחפש את מבני השעשועים בגיא בן הינום, באזור המשתרע בין מתחם ממילא לבריכת הסולטן של ימינו. קלונר הוסיף להצעתו את הרעיון שאין טעם לחפש את המתקנים ההרודיאניים הנוספים, כיוון שהמבנה המשוער שימש כהיפודרום למרוצי סוסים, ובו-זמנית גם לתיאטרון ששימש למופעי טרף ומוות. הוא תמך את השערתו בקיר מאסיבי שנחשף בשנת 1983 מתחת לסכר של בריכת הסולטן, ושעשוי להעיד על הקיר התוחם את ההיפודרום / אמפיתיאטרון מדרום. לדעתו, תעלה עמוקה שנמצאה בעמק שימשה לניקוז המים על מנת שלא יזיקו למבנה.

פרספקטיבה של ההיפודרום בבריכת הסולטן, על פי הצעתו של קלונר. מתוך: ע’ קלונר, “היפודרום / אמפיתיאטרון בירושלים”, חידושים בחקר ירושלים, 6 (2000), עמ’ 84.

 

בהרצאה שנשא ההיסטוריון ד”ר הלל ניומן בקיץ 1997, בקונגרס העולמי ה-12 למדעי היהדות, הוא הציע לאתר את ההיפודרום ההרודיאני מדרום לירושלים, בקרבת רמת רחל (הרצאה זו לא פורסמה). ההצעות של שיק, קלונר וניומן לא עמדו במבחן הביקורת המדעית, ומאז ועד ימינו לא נמצאה ראייה ארכאולוגית לקיומם של המבנים הרומיים האבודים.

ראייה לא נמצאה, אבל בִּדְלֵי-ראיות דווקא נמצאו. לאחר שחרורו של הרובע היהודי במלחמת ששת הימים נערכו תחת הריסותיו חפירות ארכאולוגיות נרחבות, בראשותו של פרופ’ נחמן אביגד. בחפירות הללו נמצאו שתי דיסקיות עצם מגולפות. האחת, שקוטרה 3 ס”מ, מעוטרת בתבליט של מבנה שער מונומנטלי בצדה האחד. בצדה השני חרוטה כתובת של מילה יוונית אחת (פְּטֶרָה) והמספר 14 ברומית וביוונית. בדיסקית השנייה, שקוטרה 2.6 ס”מ, בצדה האחד מגולפת יד עם אצבעות בתנועה מיוחדת – האגודל מחזיק באצבע הכפופה בשעה שהזרת זקופה, ובצדה השני המספר 14 בספרות רומיות.

‘כרטיסי התיאטרון הרומיים’ (?) מהרובע היהודי (מתוך: נ’ אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים 1980).

 

בהשוואה לממצאים דומים ברחבי העולם הרומי (ודווקא לא בארץ ישראל – כאן היו הדיסקיות הללו הממצא הראשון מסוגו), מקובל במחקר לפרש אותם ככרטיסים לתיאטרון. זוהי פרשנות מסופקת מאוד, וכבר העיר על כך אביגד עצמו בסגנונו ההיתולי:

“אין לך חפץ בין החפצים הקטנים שנתגלו בחפירותינו, שעורר סקרנות כמו שתי דיסקיות העצם, הנודעות בספרות בכינוי ‘כרטיסי תיאטרון רומיים’. התגובה המשעשעת של הצוות שלנו לאחר גילויין הייתה: עכשיו, משיש לנו כרטיסי תיאטרון, מן הדין שנמצא גם את התיאטרון עצמו. את התיאטרון לא מצאנו, אך לעומת זאת חוששני, שנשארנו גם בלי ‘כרטיסים’. כי אחרי עיון נתברר לנו, שהגדרת הדיסקיות כ’כרטיסי תיאטרון’ שנויה במחלוקת, והיא מוטלת בספק רציני” (נ’ אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים 1980, עמ’ 193).

בשנים 1996-1994 התנהלו חפירות ארכאולוגיות למרגלות הפינה הדרום-מערבית של הר הבית, בראשותם של יעקב ביליג ופרופ’ רוני רייך. בחפירות הללו נתגלו אחת עשרה אבני מושב, על אחת מהן חרוט המספר הרומי 14 (האם יש קשר בין המושב הזה ל’כרטיסים’ שנמצאו?). בהשוואה לתיאטראות שנחשפו ברחבי העולם הרומי מעידות האבנים הללו על קיומו של מבנה דומה בירושלים. היכן בירושלים? קשה לדעת. האבנים הללו הובאו לכאן לצורך בנייה בשימוש משני, ולכן אין מכאן ראייה על קיומו של מבנה שעשועים הרודיאני באזור זה דווקא.

אבן מושב שנמצאה בחפירות הכותל הדרומי והמערבי, ועדיין נמצאת בתחומי הגן הארכאולוגי מרכז דוידסון (לא מוצגת לציבור). החלק השקוע שבתחתית המושב נועד לאפשר ליושבים עליו לקרב את רגליהם פנימה. החריצים על החלק העליון של האבן הם תעלות שנעשו כנראה בתקופה הרומית המאוחרת (לאחר חורבן הבית השני), כאשר שולבה במבנה שירותים ציבוריים (לטרינה). (צילום: באדיבות אורן ספיר).

 

וחידת מקומם של התיאטרון, האמפיתיאטרון וההיפודרום שבנה הורדוס בירושלים… היא נותרה בינתיים ללא פיתרונה…

 

תודה רבה לחבריי מורי הדרך והחוקרים תמר הירדני, אורן ספיר והרב יחיאל גולדהבר על הערותיהם החשובות.

 

2.2022

ד"ר אייל דודסון

רוצים לקבל עדכונים ?
מוזמנים להרשם לניוזלטר וכל העדכונים ישלחו אליכם ישירות למייל
דילוג לתוכן