גיליון 163, ניסן תשפ”ג
מעיין הגיחון, הנובע למרגלות המדרון המזרחי של עיר דוד, הוא מקור המים העיקרי של ירושלים הקדומה. במשך אלפי שנים נבנו סביבו ביצורים וחפירות כדי להגן עליו, הידועה שבהם היא נקבת השילוח, 533 מטרים אורכה. הדעה הרווחת היא שהנקבה נחצבה בימיו של המלך חזקיהו, שמרד בממלכת אשור ב-701 לפסה”נ. חזקיהו עסק בהכנות רבות לקראת המרד, ובין השאר ביצר את העיר בחומות איתנות, ודאג לאצור את המים כך שיהיו ברשותו בעת מצור, וכך שהאויב האשורי לא יוכל ליהנות מהם:
“וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב, וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלִָם. וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר, וַיַּעְזְרוּהוּ. וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב, וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ, לֵאמֹר לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים” (דברי הימים ב לב, ב-ד).
כיום יש הסוברים, לאור נתונים ארכאולוגיים חדשים, שזמנה של נקבת השילוח קודם לזמנו של חזקיהו. ייתכן שנחצבה בזמן אבי-סבו עוזיהו, שגם הוא שקד על ביצור ממלכתו: “וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם… וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים…” (דברי הימים ב כו, ט-י). כך או כך, מטרת הנקבה הייתה להטות את מי הגיחון ממוצאם הטבעי, עמק הקדרון, אל בריכה שנהנתה מהגנת חומותיה של העיר בקצה הדרום-מערבי של העיר. זוהי בריכת השילוח, או – בלשון המקרא – “בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח” (נחמיה ג, טו). גם כריית הבריכה מיוחסת במקרא לחזקיהו:
“וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ, וְכָל גְּבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה, וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה” (מלכים ב כ, כ).
המטיילים ה’אמיצים’ בגן הלאומי עיר דוד, שלא מוותרים על חוויית ההליכה הרטובה והחשוכה בנקבת השילוח, יוצאים כיום אל בריכת מים צרה. בריכה זו מתוארכת לתקופה הביזנטית (המאה ה-5 לסה”נ), מאות שנים לאחר תקופת מלכות יהודה, והיא אינה הבריכה המקראית. חוקרי ירושלים לדורותיהם היו משוכנעים שהבריכה ה’מקורית’ נמצאת דרומה משם, במפגש ערוצי הגיא והקדרון, מתחת לקצה ה’חוטם’ של שלוחת עיר דוד. הם אף הצביעו על שטח הבריכה המשוער – בוסתן עצי פרי, שנקרא בפי המקומיים בִּירְכֵּת אֶל-חֲמְרַה, שהיה בבעלות הכנסייה היוונית אורתודוכסית. לחוקרים הללו לא היו ראיות לכך, אבל ההיגיון הטופוגרפי לא הותיר מקום לספק.
שרידי ריצוף בריכת השילוח ההרודיאנית והמדרגות המובילות אליה. מבט ממזרח.
בשנת 2004 התחולל מפנה דרמטי בתולדות מחקר בריכת השילוח. עובדי עיריית ירושלים, שטיפלו בתקלה אקראית בתשתית צנרת הביוב מצפון לבירכת אל-חמרה, נתקלו בלוחות אבן. הארכאולוגים נזעקו לאתר, ובחפירה שניהלו פרופ’ רוני רייך ואלי שוקרון נחשפו אבני ריצוף גדולות שהוליכו אל עבר מה שנתפרש על ידם כבריכת השילוח הקדומה. הם הסבירו שהייתה זו בריכה רבועה, גדולה ומפוארת, ומדרגות אבן הוליכו אליה מכל עבר. שתיים מפינותיה – הצפון-מערבית והצפון-מזרחית – נחשפו בחפירה.
החוקרים הופתעו להיווכח שלפניהם שרידי בריכה משלהי ימי הבית השני: רובד אחד קדום – מן המאה הראשונה לפני הספירה (תקופת הורדוס), ורובד אחד מאוחר – מן המאה הראשונה לספירה (תקופת הנציבים הרומיים או בית הורדוס). בריכה מרשימה זו בוודאי שימשה את באֵי המקדש ועולי הרגל הרבים, והיא כנראה זו המוכרת מכתבי הברית החדשה (יוחנן ט, 7-1).
מדוע ‘הופתעו’? משום שהייתה ציפייה למצוא את בריכת השילוח מימי הכנענים ומתקופת הבית הראשון, וזו – לא נמצאה. גם בדיקת התשתית של אבני הבריכה לא העלתה ממצאים קודמים לתקופת הבית השני. אמנם, מתחת לביצור ולסכר שתחמו את הבריכה ההרודיאנית ממזרח נמצא נדבך קדום יותר, כנראה מימי הבית הראשון, אך לבריכה המקראית עצמה לא נותר זכר.
הצעת שחזור בריכת השילוח ההרודיאנית, ו’דרך עולי הרגלים’ המוליכה ממנה אל הר הבית לאורכו של ערוץ הגיא: צילום שלט ההסבר באתר.
החפירה הארכאולוגית באותם ימים נעצרה בשוליו הצפוניים של הבוסתן, שכאמור היה בבעלות הכנסייה. החוקרים כולם הניחו שהמשכה של הבריכה הקדומה נמצא מתחת לגן עצי הפרי, ולו רק ניתן היה לחפור שם הייתה נחשפת בכל שלושת דוּנָמיה, קרוב לוודאי, ואולי אז גם היו נחשפים נדבכיה המקראיים. אלא שהאפשרות לחפירה כזו לא נראתה בעתיד הנראה לעין.
והנה, לפני כמה חודשים, הגיע לפתע ‘העתיד הנראה לעין’. שטח בירכת אל-חמרה נרכש מידי הכנסייה היוונית אורתודוכסית, והארכאולוגים ‘הסתערו’ עליו, רעבים לתגליות חדשות. אלא שהציפיות הגדולות הולידו רק אכזבות גדולות. ככל שהתקדמה החפירה התברר שלא רק שאין שריד וזכר לבריכת השילוח המקראית, אלא גם מן הבריכה של ימי הבית השני לא נותר דבר.
העמקת החפירה בשטח בירכת אל-חמרה, מבט מדרום, מרץ 2023.
תחת תחושת האכזבה החמצמצה, ממשיכות העבודות ומתנהלות כיום בידי עמותת אלע”ד ורשות הטבע והגנים, במטרה להכשיר את האתר לתיירות ולשלבו בגן הלאומי סובב חומות ירושלים.
ולאן נעלמו שרידי בריכת השילוח? חידה היא, ותהי לחידה…
