מתעניינים בסיור? צרו קשר

תעלומת מבצע ‘נגבה’ במלחמת השחרור – המבצע הצבאי שלא שמעתם עליו

אבן הנצחה צנועה של קק”ל מוצבת בחורשת אורנים לצד הכביש בין תחנת הרכבת מלחה לעין יעל. האבן מנציחה את זכרו של שמעון סמרגד, ואת הסיבה להצבתה: “כאן בגבעה ממול נפל בפעולת יחיד נועזת סרן שמעון (סם) סמרגד ביום י’ באלול תש”ח, 14.9.1948”.

כשמביטים “בגבעה ממול” רואים את גן החיות התנ”כי ואת פאתי שכונת מלחה. איזו “פעולת יחיד נועזת” יכולה להתרחש בנוף שלֵו כל כך? עיון באתר ‘יזכור’ מגלה שמאחורי הפעולה הנועזת מסתתר מניע של נקמת דם:

“שמעון נפל ביום י’ באלול תש”ח(14.9.1948)  בכפר מלחה, בפעולת יחיד נועזת, שיצא אליה כדי לנקום את נקמת אחיו לודוויג באל (סמרגד), שנפל בהגנה על נגבה”.

הטקסט הקצר הזה מגלה טפח ומכסה טפחיים. במורשת הקרב של צה”ל לא קל למצוא פעולות יחיד, וודאי שפעולת נקמה אישית מנוגדת לרוח צה”ל. מה הסיפור שמאחורי נפילת סמרגד? חיפשתי מידע נוסף באתר צה”ל, ואכן הוא חושף מעט יותר פרטים. אחד הפרטים החשובים הוא שסמרגד לא שב מן הקרב, ונותר נעדר:

“שמעון סמרגד ז”ל נעדר מפעולת סיור/תגמול בסביבות הכפר הערבי מלחה (מעל קניון מלחה בירושלים של היום), ב-13-14 בספטמבר 1948. שמעון היה מפקד פלוגה ב’ בגדוד 62, בפיקודו של מאיר זורע (זרו) ז”ל, של חטיבה 6, היא חטיבת ‘עציוני’. שמעון ז”ל התנדב להוביל את פעולת התגמול, שמטרתה הייתה לסלק את הערבים, שהתחפרו על גבעה בין העמדות הישראליות במלחה לבין העמדות של חיילי הלגיון בבית צפפה. למבצע קרא שמעון ז”ל ‘נגבה’ על שם אחיו, אריה סמרגד ז”ל, חייל צה”ל, שעל מותו בהגנת נגבה, נודע לו באותו היום. המצרים ירו על הסיור ועל פי עדותו של יעקב דהרי ז”ל, שהיה סגנו במבצע, הם התקרבו עד כדי 20 מטר מעמדת האויב וכאשר קם שמעון להשליך רימון הוא נורה בראשו וצנח אל מותו. כל אנשי הסיור חזרו למעט שמעון. כעשרה עד חמישה עשר יום מאוחר יותר הראו המצרים לקצין או”ם גופה אשר, על פי דיווח קצין האו”ם הייתה נקובה בעשרה או אחד עשר כדורים. על פי דיווח קצין האו”ם ההרוג היה לבוש מכנסיים קצרות, היה נמוך ומוצק ונשא אקדח ופגיון ערבי. פרטים אלו מתאימים לתיאורו של שמעון ז”ל”.

המידע הזה מפורט ומרשים, אבל משאיר ‘ערפל קרב’ סביב נסיבות מותו של סמרגד: האמנם הייתה זו “פעולת יחיד” או פעולה שהשתתפו בה חיילי הסיור? מי שלח את סמרגד, דהרי וחייליהם “לסלק את הערבים” שהתחפרו ליד הכפר מלחה? מה פירוש “התנדב להוביל את פעולת התגמול”, ומי הסמיך אותו לקרוא לפעולה “מבצע נגבה”?

ננסה לעשות סדר בסיפור המסתורי, ונתחיל אותו מההתחלה: סם סמרגד נולד בווינה, אוסטריה, בשנת 1924. כשהיה בן 14 הפכה אוסטריה למחוז של גרמניה הנאצית, לאחר שסופחה על ידה. ביחד עם אחיו לודוויג (אריה), שהיה גדול ממנו בשנתיים, הצליח לברוח לשווייץ השכנה. את הוריו, יוליאן ולאה, שנותרו בווינה, הם לא יראו עוד לעולם. הם נספו בשואה.

כבר בשלב מוקדם זה חלם סם להיות עיתונאי ‘כשיהיה גדול’, והוא אף החל ללמוד את רזי המקצוע, אבל השנים הנוראות ההן לא נועדו לחלומות. כעבור שנתיים, בשנת 1940, עלה ארצה באמצעות ‘עליית הנוער’, בעוד אחיו העדיף להגר לארצות הברית. כאן החליט סם להתגייס לצבא הבריטי, ובשנות מלחמת העולם השנייה הוא שירת כחייל בצבא הוד מלכותו בעירק, פרס, מצרים ובאירופה. עם שחרורו מהצבא הבריטי ב-1947, כקצין בדרגת קפטן, התיישב בירושלים והתקבל לעבודה ב’קול ירושלים’ – תחנת הרדיו של השלטון הבריטי בארץ – ככתב לענייני חלוציות, צבא ומדיניות.

בינתיים פרצה מלחמת השחרור וסם התייצב להגנת המולדת. ברקע ניסיונו הצבאי הוא מונה למפקד פלוגה בגדוד בית חורון, חטיבת עציוני. בתוך כך, עלה גם אחיו לודוויג ארצה באניית מעפילים, בשלהי 1947. גם הוא גויס ונלחם בכמה חזיתות. את מותו מצא לודוויג בקרב מול הצבא המצרי על משטרת עירק סוידאן, מדרום לקיבוץ נגבה (וממערב לצומת פלוגות בימינו), ב-9.7.1948.

באותם ימים הגיעה ‘ההפוגה הראשונה’ לקצה, וכוחות צה”ל בגזרת ירושלים התרכזו בגזרה הדרום-מערבית. ב-10.7 נכבשה חרבת חמאמה (לימים הר הרצל), וב-12.7 נכבש הכפר בית מזמיל (לימים קריית היובל). יומיים אחר כך (14.7) נכבש הכפר הערבי מלחה בקרב קשה שהסתיים בנפילתם של 18 חיילי אצ”ל. כיבוש מלחה היה משמעותי לשליטה על מסילת הברזל שחיברה את השפלה עם ירושלים ולשם דחיקת המצרים דרומה מירושלים.

 

דבר, 15.7.1948

הכפר מלחה ואדמותיו, 1934 (ארכיון המדינה, תיק גל-166136).

 

לכאורה מובן ששמעון סמרגד נהרג בקרב על כיבוש מלחה, שהתרחש אמנם ימים אחדים לאחר נפילת אחיו. אבל מסתבר שלא זה הסיפור. מותו ארע חודשיים אחר כך, ב-14.9, כפי שצוין בלוח הזיכרון.

על סערת נפשו של סמרגד, עם היוודע לו דבר מותו של אחיו, שאר בשרו היחידי, איננו יודעים דבר. אנו יודעים רק שגמלה בלבו ההחלטה לקום ולנקום את מותו. את סיפור הנקמה סיפר לימים יהודה ארבל, מי שהיה סגנו של סמרגד, והוא פורסם בעיתון ‘חדשות’ בשנת 1984:

“חוסר התאום בפעולות היה משווע. לעתים גרם גם לאסונות, לדוגמא: בתקופה מסויימת [גדוד] בית חורון החזיק בקו הדרומי של העיר, במשלטים החשופים דאז שהם היום מלון ‘הולילנד’, הכפר מלחה וגבעת מרדכי. מולנו, מעבר לפסי הרכבת בהרים, ישבו המצרים בתעלות שנשארו במקום מתקופת מלחמת עולם ראשונה, של התורכים או של האנגלים. מפקד הפלוגה אז היה שמעון סמרגד ואני הייתי סגנו. שמעון היה איש מוזר ומסוגר, היה קצין או סמל בצבא הבריטי, בחיל רגלים. אני קיבלתי כמה ימי חופש וכפי הנראה אז, הוא קיבל הודעה שאחיו נפל בקרב על נגבה. הוא החליט לנקום את דמו ולקח כשתי כיתות וכמה מפקדים מבלי לקבל אישור לפעולה ויצא כפטרול לוחם, חצה את פסי הרכבת ועלה על גבעה שהיו עליה קבוצת בתים. לכפר זה קראו שרפט. התוצאה היתה שהוא נהרג ונשאר בשטח. סך הכל סיכן את כל האנשים ללא קבלת אישור לפעולה זו ממטה הגדוד או ממישהו. על הפרשה יש לי עדות מוקלטת מהסמל שהלך איתו בשם יעקב דהרי. בקיצור, במשך תקופה ארוכה כל אחד עשה מה שנכון לעשות. כמובן הכל בדרך כלל מתוך כוונה טובה” (אורי מילשטיין, “יהודה ארבל ז”ל סיפר […] הצד האפל של קרב הקסטל: פרק ראשון”, חדשות, 23.11.1984, עמ’ 31).

אם כן, ‘מבצע נגבה’ לא היה אלא יזמה פרטית של סמרגד, שלא תואמה עם פיקוד צה”ל. כאמור, סמרגד לא שב מן הקרב ובאתר צה”ל הוא מונצח כנעדר. גופתו נקובת הכדורים הוצגה לנציגי צה”ל, כאמור, בתיווך אנשי האו”ם, אך לא הושבה. בשנת 2008 פורסם בכלי התקשורת כי נמצא מידע על מקום קבורתו, בבית קברות ערבי נטוש, וח”כ הרב חיים אמסלם אף פעל למציאת עצמותיו, אך נראה כי פעילות זו הסתיימה ללא תוצאות. ממורשתו ומעולמו של שמעון סם סמרגד לא נותר דבר, פרט למשפט קצר אחד שפורסם בעיתון מעריב, ב-23.4.1958: ממורשתו ומעולמו של שמעון סם סמרגד לא נותר דבר, פרט למשפט קצר אחד שפורסם בעיתון מעריב, ב-23.4.1958:

“דווקא”. איזו מילה חשובה…

8.2021

ד"ר אייל דודסון

כיתבו לי כאן ואחזור אליכם בהקדם האפשרי

דילוג לתוכן