Search
Close this search box.

ד"ר איל דודסון

מתעניינים בסיור? צרו קשר

שמים פתוחים: חסידות מבשרות סתיו מעל ירושלים

בשבוע שעבר חגו חסידות מעל שמי העיר העתיקה, והביטו בתימהון בבני האדם שצימחו לפתע אוזניים של שְׁרֶק, כשעליהן תלויות מסכות משונות. החסידות רכבו על גבי תרמיקות (זרמי אוויר חם), דאוּ במעגלי ריקוד חסידי, והזכירו לנו שהחום המעיק ייגמר עוד מעט, כי אנחנו כבר בעיצומו של הסתיו. הן דווקא היו שמחות להתעכב קצת יותר בעיר הקדושה, אבל הדרך מאירופה ומאסיה אל ארצות החום באפריקה ארוכה – 12,000 ק”מ – ולמי יש זמן… גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ (ירמיה ח,ז).

כשהתבוננתי בעופות הנודדים נזכרתי שפעם, לפני 2,711 שנים, ישב ממש כאן לידי ישעיה הנביא, שנשא גם הוא את עיניו לשמים וראה אולי את זקני זקניהן של החסידות הללו. גם הוא היה בסגר, אבל לא בנסיבות המוכרות לנו. באותם ימים הופיע בשערי ירושלים הצבא האשורי, בפיקודו של סנחריב, בתום מסע אכזרי שבו נרמסה ממלכת יהודה וחרבו כל עריה. ירושלים, בירת יהודה, הייתה היעד החשוב ביותר במסעו, ואותה הוא השאיר לסוף המערכה:

 אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ, אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה. לוּלֵי ה’ צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט, כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ (ישעיה א, ז-ט).

המלך חזקיהו הבין את מלוא חומרת המצב, לנוכח מראות הגדודים האשוריים המתפרסים על הגבעות סביב העיר, ולנוכח האופוזיציה הפנימית הזורעת ייאוש ומאיימת להיכנע לסנחריב. הוא שלח שליחים אל חזקיהו, שעד לא מכבר סירב להאזין לתוכחותיו, והפציר בו להשמיע את נבואותיו. תשובתו של חזקיהו הדהימה בוודאי גם את האופטימיסטים הקיצוניים ביותר:

 וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעַיָהוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם: כֹּה אָמַר ה’, אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֹתִי. הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ. לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר: לֹא יָבֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה. בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יָבֹא בָּהּ יָשׁוּב וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא, נְאֻם ה’. וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי (מלכים ב יט, ה-ז; לב-לד).

לא היה כל שחר ריאלי למחשבה שהצבא האשורי האדיר והאימתני ייעלם סתם כך לפתע פתאום, ויש להניח שנבואה זו נשמעה באותם רגעים הזויה לחלוטין. אבל ישעיה היה עקבי ונחרץ, והדימוי שנראה לו ההולם ביותר לחופש, עבור היהודים הנצורים בין חומות העיר, היה הציפורים העפות:

כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה’ צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם, גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט (ישעיה לא, ה).

מסע סנחריב, המוכר לנו מן המקרא, תועד גם בכרוניקות שנכתבו בידי הסופרים האשורים על גבי מנסרות חמר. אחת מהן מוצגת במוזאון ישראל בירושלים. הטקסט האשורי מצטט את דברי הרהב של המלך האשורי, על הכנעתה של יהודה:

[חזקיהו] עצמו, כציפור בכלוב סגרתיו בירושלים, עיר מלכותו. בניתי סוללה כנגדו, כל אשר יצא משערי העיר החזרתי לצערו. את עריו אשר בזזתי קרעתי מאדמתו…

למרבה הפלא, השתמש גם סנחריב בדימוי הציפור, ודבריו של הנביא עשויים להתבאר על רקע זה כתגובה לדבריו. לבסוף, התגשמה נבואתו של ישעיה במלואה, והחרב מעל צווארה של ירושלים הוסרה:

וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה’, וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה (מלכים ב יט, לה-לו).

מנסרת סנחריב, שנתגלתה בשנת 1830 בנינוה שבעיראק. מוצגת בבריטיש מוזאום בלונדון (צילום: David Castor, ויקיפדיה).

המסורת של עדת ביתא ישראל – הקהילה ששמרה על ייחודה באתיופיה במשך מאות שנים בתוך סביבה נוצרית – ידעה לספר, שהחסידות החגות מעל ירושלים מתעכבות מעט במעופן, פוערות את מקורן וסופגות אל תוכָן מאווירהּ הקדוש. כמו בעלות ברית נאמנות ושומרות סוד כמוס, הן מעבירות משהו מקדושתה של ירושלים אל בניה האבודים באתיופיה, והם מכירים להן טובה ומשיבים לחסידות בשיר: “שימאלה, שימאלה, אגראדצ’ין ארוסלם דהנא…”. ובתרגום משפת הגֶז: “חסידה, חסידה, בשׂרי לנו בשורה / והביאי לנו גאולה / על ירושלים הבירה / ספרי לנו עירנו הרחוקה / שמחכים ומצפים אנו לראותה/ ונחיה בה לראשונה”.

תהי תפילתם של גולי אתיופיה ברכתנו שלנו לשנה החדשה, ועליה נוסיף ברכת בריאות לכל. אם כי, לאור הסגר שנכפה עלינו, כנראה שבשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות…

 

 

 

ד"ר אייל דודסון

רוצים לקבל עדכונים ?
מוזמנים להרשם לניוזלטר וכל העדכונים ישלחו אליכם ישירות למייל
דילוג לתוכן