ד"ר איל דודסון

חיפוש
Close this search box.

מתעניינים בסיור? צרו קשר

ר’ שלמה מוסיוף – מייסד שכונת הבוכרים

גיליון 204, אדר א’ תשפ”ד

כאשר נוסדה שכונת רחובות בירושלים בשנת 1894 היא הייתה שונה ומשונה מחברותיה. בתי השכונה היו גדולים ומרווחים, וביניהם רחובות ישרים ורחבים עם שדרות עצים לאורכם. פניה של השכונה הלמו את הפסוק שממנה נגזר שמה: “וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה’ לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ” (בראשית כו, כב). גם העולים החדשים היו מזן שירושלים לא הכירה: דוברי בוכרית עליזה וקולנית ולובשי גלימות ארוכות של משי במגוון צבעים עזים וססגוניים. בניגוד לרבים מהעולים החדשים האחרים באותה עת, כיסיהם של הבוכרים היו מלאים בהון רב. אולי מיקומה של השכונה – מבודדת משהו בפאתיה הצפוניים של העיר – ממחיש מעט את ‘חששה’ של ירושלים מפניה של השכונה החדשה.

עד ראשית העת החדשה, נחשבה קהילת יהודי בוכרה שבמרכז אסיה (כיום באוזבקיסטן) לנידחת, מעין סניף צפוני שכוח של יהדות פרס, שהידיעות על קיומו היו בגדר שמועות מעורפלות. לאמיתו של דבר, אין אפילו עדות היסטורית אחת על עליית יהודים מבוכרה לארץ ישראל עד שלהי המאה ה-19. התפנית ביחסם של הבוכרים של ארץ ישראל התחוללה לאחר בואו של ר’ יוסף ממן, שהגיע לשם בשנת 1793 כשליח לאיסוף כספים מארץ ישראל, אבל נשאר והשתקע במקום וזכה להערצה רבה מצד אנשי הקהילה. הוא והשליחים שבאו אחריו גילו קהילה יהודית חמה ושורשית, והם שהציתו בלבם את אהבת ציון. כשקראו להם לקום ולעלות לירושלים, הם נענו בהתלהבות רבה.

העולה הראשון מבוכרה לירושלים היה דוד מלמד, בשנת 1871, ועד מלחמת העולם הראשונה הצטרפו אליו עוד כ-1,500 מיהודי בוכרה, מספר גדול מאוד ביחס לקהילות מוצא אחרות. בשנת 1889 ייסדו עולי בוכרה אגודה (‘חברה’) להקמת שכונה חדשה משלהם, ולאחר שאותרו הקרקעות ונרכשו החלה בנייתה. לחברה הם קראו ‘חובבי ציון’, שם שביטא את מהותם.

בשנת 1894 נחנך הבית הראשון בשכונה – בית משפחת מוסיוף: ר’ שלמה (נולד בבוכרה ב-1850), אסתר אשתו (נינתו של ר’ יוסף ממן), ילדיהם ואביו הקשיש של ר’ שלמה. באותה שנה נולד בנם השביעי, שהיה הילד הראשון שנולד בשכונה. את תחושת ההרחבה וההודייה עם הכניסה לביתם החדש ביטאו ההורים בשם שנתנו לרך הנולד: רחביה.

ר’ שלמה מוסיוף, ירושלים תרס”ח (1908) (צילום: ציון גאדילוף, אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית).

 

בית מוסיוף קיים ועומד עד ימינו, 130 שנה לאחר ייסודו, ברחוב הבוכרים (או דוד) 2. הסופר הירושלמי יהודה האזרחי תיאר אותו כך:

יהודה האזרחי, עיר אבן ושמים, 1972, עמ’ 126-125.

 

כיום דהה קסם העבר ונעלם, וגם מיופייה של החצר ומצמחייתה ‘האקזוטית’ נותרו רק כמה עצי פרי. גיבוב של גדמי צינורות, חוטי חשמל פרועים, ברזלים חלודים, לכלוך ואשפה מותיר רושם של הזנחה ודלות. גם השכונה עצמה אינה מרווחת ואינה אומרת הוד והדר, וכבר כמעט ואין זכר לעצים שעיטרו את רחובותיה. אולי משום כך גם השם ‘רחובות’ כבר נשכח, ואת מקומו תפס השם ‘הבוכרים’, אבל גם הבוכרים כבר כמעט ואינם חיים כאן ופני השכונה כיום משולבים ומהודקים במרקם הבנוי והאנושי הצפוף של השכונות החרדיות במרכז העיר.

בתצלומים: חצר מוסיוף ורחוב מוסיוף הסמוך, 2023.

 

בנוסף לביתו הפרטי רכש ר’ שלמה מוסיוף שטחים נוספים על אדמת הטרשים הקשה, ובנה בהם בתים שהוקדשו לרווחת הציבור ולצרכיו. ‘הקדש מוסיוף’ רשום עד ימינו כבעליהם של עשרות דירות, חנויות, שטחי מסחר ועוד בשכונת הבוכרים. מעט צפונה מביתו הענק, בשטח שהיה בתחומי חצרו, בנה ר’ שלמה מוסיוף בית כנסת (כיום בפינת הרחובות יואל ואדוניהו הכהן). לא היה זה סתם בית כנסת: אגדה מקומית מספרת שאחת מאבני בית הכנסת הובאה ממפולות הכותל המערבי, ואת הטיט לָשׁוּ הפועלים בעפר שהובא מהר הבית ובמֵי השילוח. הפועלים, אגב, היו יהודים בלבד, כך שבית הכנסת נבנה על טהרת העבודה העברית (על פי מורת הדרך כוכבה נוסבאום, מוותיקות השכונה).

אבן ממפולות אבני הכותל המערבי משולבת בנדבכי קיר בית הכנסת מוסיוף.

 

כתובות הקדשה מחוץ לבית הכנסת ובתוכו מנציחים את זכרו של המייסד ר’ שלמה מוסיוף ואשתו אסתר, ואת שנת ייסוד בית הכנסת: תרנ”ד (1894).

ר’ שלמה מוסיוף עסק בצרכי ציבור, ובין ניהול כספי אגודת שכונת הבוכרים והקמת מוסדות חינוך הוא מצא זמן להתעמק בלימודי קבלה, עם חבורה שהתכנסה בימים ובלילות בבית הכנסת שבנה. מעניין לציין שהזיקה לתורת הסוד וללימודי הקבלה אפיינה כמה וכמה מעולי בוכרה, והשכונה עצמה הייתה בית למקובלים ולישיבות מקובלים מאז עד ימינו, אבל לעת עתה נתמקד בר’ שלמה מוסיוף. עוד בהיותו בבוכרה, אסף כ-230 כתבי יד קדומים, הקדום שבהם מן המאה ה-15, העוסקים בעיקר בקבלה. בשנת 2005 נתרם האוסף לספריית אוניברסיטת בר אילן בידי נכדו, ד”ר שלמה מוסיוף.

בירושלים ראה ר’ שלמה מוסיוף שליחות בהפצת חכמת הקבלה, והשקיע ממון רב להדפסת ספרי תורת הסוד.

ספר הקבלה הראשון שהדפיס ר’ שלמה מוסה (מוסיוף) בירושלים, “מתוך כתבי היד הנמצאים בידו”, בשנת תרנ”ב (1892).

בית הכנסת מוסיוף הוא מן הפעילים וההומים ביותר בירושלים מזה עשרות שנים רבות. לאורך כל שעות היממה מתקיימים בו, בחדרים ובחצר שלידו תפילות, דרשות, שיעורים ולימוד בחברותות. בין מעבירי השיעורים בבית הכנסת בעבר היו מגדולי רבני ירושלים בזמנם, ובהם הרבנים יעקב דוויק, יעקב שאול אלישר, מרדכי אליהו ועובדיה יוסף.

לסיום נציין, שבאולם בית הכנסת מוצג אוסף מרשים של תיקי ספרי תורה ספרדיים, שמוסיפים לו תחושה מיוחד של יראת כבוד:

ד"ר אייל דודסון

רוצים לקבל עדכונים ?
מוזמנים להרשם לניוזלטר וכל העדכונים ישלחו אליכם ישירות למייל
דילוג לתוכן