מתעניינים בסיור? צרו קשר

מבחן האומץ ב”שׁוּקָא דציוֹן”: עולי רגל יהודים בעיר האסורה

ר’ ישמעאל בן ר’ יוסי היה מן הבולטים שבחכמי ציפורי בדורו של רבי יהודה הנשיא, שהוקירוֹ וחלק לו כבוד רב. בזמנו, במאה ה-3-2 לספירה, נשלטה הארץ בידי הרומאים. באותה עת היה שקט יחסי ביחסים שבין הרומאים ליהודים בארץ, אבל בילדותו בוודאי שמע ר’ ישמעאל סיפורים רבים מאביו, ר’ יוסי בן חלפתא, על התקופה הנוראה של מרד בר כוכבא, ועל רבו – ר’ עקיבא – שהיה המנהיג הרוחני של המרד והוּצא להורג במהלכו. יהודה כבר לא הייתה יהודה – הרומאים שינו את שמה לפלסטינה, והכחידו את היישוב היהודי שהיה בה. ירושלים כבר לא הייתה ירושלים – היא נקראה איליה קפיטולינה, עיר רומית פגאנית שלא נותר בה זכר לימי הוד המקדש.

אבן הקדשה (הפוכה) לאנטונינוס פיוס, מעל שערי חולדה המערביים בכותל הדרומי: Tito Aelio Hadriano Antonini Aug(usto) Pio. אולי שריד למקדש הפגני שבנו הרומאים בהר הבית לאחר מרד בר כוכבא.

 

בתקופת השמד שלאחר מרד בר כוכבא (שהוכרע בשנת 135 לספה”נ) גזרו הרומאים על היהודים שלא להתפלל, ללמוד תורה, להדליק נרות שבת ועוד, גזרות שמטרתן הייתה אבדן הזהות היהודית. אחת מן הגזרות הייתה, כפי הנראה, גם האיסור לבקר בירושלים.

אדריאנוס הוציא פקודות וצווים שאסרו באופן מוחלט על בני העם הזה להיכנס, מאותה עת והילך, לתחומי ירושלים ולאזור כולו, כך שלא ניתן להם לצפות, ולוּ ממרחק, על עיר אבותיהם […] וכך, לאחר ששיכלה העיר את העם היהודי, ותושביה הקדמונים ניספו כולם, היא יוּשבה על ידי זרים. העיר הרומית, אשר הוקמה לאחר מכן, נקראה בשם אחר. היא הפכה לאיליה, לכבודו של הקיסר השולט, איליוס אדריאנוס (אוסביוס, תולדות הכנסייה, ירושלים 2001, ספר ד פרק 7, עמ’ 109-108).

אף כי יש להסתייג מטיבה של העדות, שנמסרה מפי אחד מאבות הכנסייה במאה ה-4, יש להניח שהיא משקפת את המציאות, גם אם באופן חלקי. עדויות היסטוריות על ביקורי יהודים בירושלים בתקופה זו קלושות ביותר, קל וחומר עדויות על התיישבות יהודית בה. מי שביקש לעלות לירושלים כדי להתרפק על חורבותיה נדרש כנראה לאומץ רב. לר’ ישמעאל ב”ר יוסי היה את האומץ הזה:

ר’ ישמעאל ב”ר יוסי סליק לצלאה בירושלם, עבר בהדין פלטנוס וחמא יתה חד שמראי. אמר לה: להיכן את אזל? אמר לה: מסיק מצלי בהדא ירושלם. אמר לה: ולא טב לך מצלי בהדא טורא בריכא ולא בההיא קלקלתא? (מדרש רבה, בראשית פא, ג).

תרגום מארמית: ר’ ישמעאל ב”ר יוסי עלה (מן הגליל) להתפלל בירושלים. (בדרכו) עבר באותו פלטנוס, וראה אותו שומרוני אחד. אמר לו: להיכן אתה הולך? אמר לו: עולה (אני) להתפלל באותה ירושלים. אמר לו: ולא מוטב לך להתפלל בזה ההר המבורך (בהר גריזים, המקודש לשומרונים), ולא באותה (העיר) החרבה?

(הערה: מהו “פלטנוס”? בוודאי לא מילה עברית. לפי ההקשר מדובר באתר סמוך לשכם. אפשר שמדובר במבנה גדול ומפואר – palatinum בלטינית, או פלטין בלשון חז”ל. חוקר השומרון והמחנך נתנאל אלינסון הסב את תשומת לבי לכך ש-platani בלטינית הוא עץ דולב, ואולי מדובר באזור או בכפר שנקרא כך על שם העצים שאפיינו אותו. אני מציע את ההשערה שזהו מקור שמו של כפר שהיה בתקופה הרומית ממזרח לעיר שכם-ניאפוליס, והשתבש בהגייה הערבית לבלאטה. הכפר בלאטה בימינו בלוע בעיר שכם, זהו גם שמו הערבי של תל שכם המקראית וגם שמו של מחנה פליטים ידוע לשמצה).

האם הצליח ר’ ישמעאל להגיע ליעדו ולהתפלל בירושלים? המדרש לא מספר לנו, אבל לפחות בהזדמנות אחת הוא אכן הצליח:

ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון. חזייה דקא מפחיד. אמר ליה: חטאה את, דכתיב: פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים (ישעיה לג, יד) (בבלי, ברכות ס ע”א).

תרגום מארמית: התלמיד ההוא, שהיה הולך אחרי ר’ ישמעאל ב”ר יוסי בשוּק של ציון. ראה (הרב) שהוא פוחד. אמר לו: חוטא אתה, שנאמר: פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים.

מדוע הולך התלמיד אחרי רבו, ולא לצדו, ומדוע הוא פוחד? אם ננתח היכן מתרחש הסיפור ומתי, אולי נבין את התשובות: כאמור, ר’ ישמעאל חי בתקופה הרומית המאוחרת, כנראה בשעה שהאיסור על יהודים לבקר בירושלים עוד היה בתוקף. הוא נכנס אליה עם תלמידו, מן הסתם בחיפושיהם אחר פינה נידחת ממנה אפשר לצפות אל הר הבית ולשאת תפילה, אבל כדי שלא למשוך את תשומת לבם של העוברים והשבים הם הלכו בנפרד ובריחוק מסוים. גם אם התחפשו לרומאים, הפחד שאחז בתלמיד מובן לגמרי. רבו, לעומתו, חדור אמונה וביטחון, מנסה ‘לשכנע’ אותו להשתחרר מן הפחד.

הסיפור מתרחש “בשוּקָא דציון” – היכן הוא השוק של ציון? איליה קפיטולינה הרומית נחצתה  ברחובות רחבים, שלאורכם התנהלו חיי המסחר העירוניים בחנויות ובדוכנים. אין לנו אלא להניח שזהו הביטוי שמחליף את הקרדו – הרחוב הראשי.

 

הקרדו המזרחי הרומי: חפירות ברחבת הכותל המערבי, 2009-2005 (באתר ‘בית הליבה’).

 

אם כך, הרי שלפנינו עדות ייחודית על עלייה לרגל של יהודים תוך הקרבה אישית נועזת, באחד מפרקי האופל בתולדות ירושלים. ר” ישמעאל ב”ר יוסי הוא אפוא דוגמה ליהודים בכל הדורות, שהוכיחו את אהבתם ונאמנותם לירושלים בכל מצב ובכל תנאי, ולא הסתפקו בשבועת שפתיים ובהמיית הלב.

 

3.2020

 

 

 

ד"ר אייל דודסון

כיתבו לי כאן ואחזור אליכם בהקדם האפשרי

דילוג לתוכן