חופה שחורה: הסגולה הנוראה שתעצור את המגפה

‘חופה שחורה’ בבית העלמין בהר הזיתים, א’ בניסן תרס”ט (תצלום: רופא העיניים ד”ר משה ארלנגר. הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי).

באותה עת פשתה בירושלים דלקת קרום המוח, שהפילה חללים רבים. רבים מן הנפגעים היו מאנשי קהילת התימנים, שעלו ארצה בשנים האחרונות ושסבלו בלאו הכי מקשיי כלכלה ודיור חמורים. בצר להם פנו התימנים אל האשכנזים, והם שהציעו להם לשדך יתום ויתומה תימנים ולקיים את הטקס הנורא כדי לבלום את המגפה. זו החתונה שתוארה על ידי בן יהודה.

האשכנזים הם אכן אלו שהביאו את המנהג לירושלים במאה ה-19, ומקורו כפי הנראה במזרח אירופה. כפי שסיפרנו בשבוע שעבר, במאה ה-19 פקדו את ירושלים כמה וכמה מגפות איומות, ובימים שלא היו אנטיביוטיקה, חיסונים או כפפות גומי, כל שנותר לעשות הוא להתפלל, לערוך תעניות או להשתמש בקמעות. המגפה שהייתה, כפי הנראה, הקשה בתולדות ירושלים באותה מאה, הכתה בשנת 1866 והפילה מאות חללים, כולל משפחות שלמות. ב-10 במאי הופיעה בעיתון הלבנון הידיעה על שני יתומים שנישאו בבית הקברות, מבלי לשאול אותם אם ברצונם בכלל להינשא זה לזו. לאחר החתונה התקוטטו, ואֵם הכלה מיררה את חייו של החתן עד שמאס בחייו וניסה להטביע את עצמו במקווה.

המנהג פשט גם בשאר ערי ארץ ישראל, וביפו הועמדה ‘חופה שחורה’ בשנת 1902, בעת שהשתוללה שם מגפת הכולרה. העות’מאנים הטילו סגר על יפו ולא התירו לתושבים לקבור את חללי המגפה בבית הקברות ביפו, כי הוא נמצא בלב אזור בנוי והם חששו מהדבקה. שמעון רוקח, מראשי הקהילה היהודית ביפו, קיבל אישור לרכישת חלקה של 12 דונם, הרחק מן העיר, ובי’ במרחשוון תרס”ג (10.11.1902) נכרה הקבר הראשון. כסגולה לעצירת המגפה נערכו בו ביום שתי חתונות יתומים בבית הקברות החדש.

בית הקברות החדש נרשם בטאבו לעולמי עד על שם ועד קהילת יהודי יפו. מיד לאחר מכן ביקש האדון רוקח שימצאו יתום ויתומה, מוטב שיהיו בעלי מום ועניים, להשיאם בבית הקברות על חשבון הציבור. “אתם תעוררו את רחמיו של אלוהים והמגפה תחדל” […] כנר, מתופף וחלילן ניגנו ורקדו בסמטאות יפו לפני הזוג, והמון רב של אנשים, פניהם לבנות מאימת המחלה ועיניהם מזילות דמעות על המתים והחולים, חולל ושר אתם יחד. ובני יפו המוסלמים והנוצרים, שהסתגרו מפני המגפה בבתיהם מוגפי התריסים, ריווחו את הרפרפות כדי סדק צר והציצו ביהודים המשוגעים, המתאמצים לשמח חתן וכלה בימים רעים כאלה (שפרה הורן, תמרה הולכת על המים, תל אביב 2002, עמ’ 27).

כך נחנך בית הקברות, שלימים ייקרא בית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

חתונות היתומים האחרונות התקיימו, ככל הידוע, בתקופת השואה. הרב משה חיים לאו הי”ד (אביו של הרב הראשי לשעבר וסבו של הרב הראשי כיום) נשא דברים בחופת יתומים שנערכה בביתו בגטו. הוא הסביר כי על העם היהודי עוברת המגפה הגדולה ביותר בתולדות העולם, וכי הגטו כולו הפך לבית קברות. בסיום דבריו נשא תפילה מצמררת:

אבינו שבשמים, בזכות הזוג הצעיר העומד תחת החופה בטל מעלינו את הגזרה הרעה. די, תעצור נא המגפה אשר קיפחה מאות אלפים מבני ישראל, אנשים, נשים וטף. שלח לנו ישועה וגאולה מן הגלות המרה (יעקב קורץ, ספר עדות – רשימותיו של יהודי מוצל מן הגיהינום הנאצי בפולין, תל אביב תש”ד, עמ’ 308).