מתעניינים בסיור? צרו קשר

הטוענות לכתר: בין הנסיכה מרי, שלומציון המלכה וסבתא שְׁלוֹמְצֶה

כשסללו הבריטים את קטע הרחוב המחבר בין רחוב יפו לרחובות ממילא, סיינט לואיס (לימים רחוב שלמה המלך) וג’וליאן (לימים רחוב דוד המלך), הם התכוונו לחבר בין מוקדי המסחר הצומחים במהירות במרכז העיר החדשה. אין פלא אפוא שבתוך זמן קצר צצו לאורכו של הרחוב החדש עצמו בתי מסחר רבים. בשל חשיבותו ומרכזיותו של הרחוב הם קראו לו על שם ויקטוריה מרי אוגוסטה לואיז אולגה פאולין קלודין אגנס – אשתו הנערצת של הוד מלכותו ג’ורג’ החמישי, מלך הממלכה המאוחדת של בריטניה (וסבתה של אליזבט מלכת בריטניה של ימינו). הבריטים הבינו שאין טעם להעמיד במבחן את הסבלנות של הירושלמים ולדרוש מהם לסבול שם ארוך כל כך לרחוב קצר כל כך. משום כך הסתפקו הג’נטלמנים בכינוי החיבה התמציתי של הוד מלכותה – הנסיכה מרי (Princess Mary Street). כך זכר הסופר עמוס עוז את נוף ילדותו של ירושלים המנדטורית:

“בצומת שנשקו בו רחוב יוליאן רחוב ממילא ורחוב הנסיכה מרי, עמד תמיד שוטר חרוץ במכנסיים קצרים. על זרועותיו היו לו בתי-שרוול לבנים. השוטר הזה מלך ביד רמה על אי זעיר של בטון, מחופה מין מטריית פח עגולה. מעל האי כיוון השוטר את התנועה, אלוהות כול-יכולה המצוידת במשרוקית חריפה, שמאלו עוצרת וימינו מאיצה. מן הצומת הזה הסתעף העולם הגדול ונמשך לעבר המרכז המסחרי היהודי שלרגלי חומות העיר העתיקה, ולפעמים הגיעו שלוחותיו עד פאתי המקומות הערביים שבסביבות שער שכם, ברחוב הסולטאן סוליימן ואף בשוק שבין החומות” (ע’ עוז, סיפור על אהבה וחושך, ירושלים 2002, עמ’ 258).

רחוב פרינסס מרי בתקופת המנדט הבריטי, שנות ה-40 של המאה ה-20 (מקור: אוסף מטסון, ספריית הקונגרס האמריקני).

 

בימי מלחמת השחרור (1948) נחסם רחוב הנסיכה מרי בסלילי גדרות צפופים, שמאחוריהם התבצרו הבריטים בקריית השלטון שכונתה ‘בווינגרד’. לאחר סילוקם של הבריטים סולקו גם הגדרות, אבל הרחוב נקלע לקו הגבול העירוני בין ישראל לירדן ואיבד את זוהרו למשך 19 שנה. יחד עם הבריטים סולקו גם רבים משמות הרחובות המנדטוריים, ובציבור נשמעו רעיונות למועמדים ראויים להחלפת שמו של רחוב פרינסס מרי. אחד המציעים, ר’ פייקוביץ (האם זהו ראובן פייקוביץ’, אביו של יגאל אלון?), שלח מכתב לעיתון הארץ, ביום 19.5.1949, בו תבע את עלבונו של הרצל, שעדיין לא זכה ברחוב על שמו בבירת המדינה שחזה:

הדיונים אודות הנצחת הרצל נמשכו עוד הרבה אחר כך, ורק כעבור שנים רבות זכה לרחוב ראוי לשמו במבואותיה המערביים של ירושלים, אבל גורלה של הנסיכה מרי כבר נגזר להפוך לאנקדוטה בתולדותיה של עיר הנצח. כתשובה ציונית הולמת לאשת בית המלוכה הבריטי הזכור לרוע, הוחלפה הנסיכה מרי בשלומציון – מלכה עברית כחול-לבן.

שלומציון הייתה מלכת יהודה החשמונאית לאחר מות בעלה, המלך אלכסנדר ינאי. תקופת שלטונה (67-76 לפסה”נ) זכורה כימי שגשוג ושלווה והפוגה ברדיפת חכמי הפְּרוּשים. ועדת השמות של ירושלים היא זו שקבעה את שמו של הרחוב, בימים שלאחר המלחמה:

(מקור: אתר עיריית ירושלים).

 

אלא שגרסה חדשה מערערת על המוסכמה הוותיקה הזו. מרדכי ליפמן, נצר למשפחה ירושלמית ותיקה שהתיישבה בין חומות ירושלים במאה ה-19, טוען שה’מלכה’ מרחוב שלומציון אינה אלא סבתו, שלומציון שרייבר, אשת ‘מלמד’ מחסידי קרלין, שנודעה למכריה כשְׁלוֹמְצֶה. את גרסתו של ליפמן נביא כאן ככתבה וכלשונה:

(מ’ ליפמן, כבר לא תוהה בדרכים, מבשרת ציון 2020, עמ’ 153).

 

ובכן, מי את שלומציון? מלכה חשמונאית או סבתא ירושלמית חביבה? מה דעתכם?

 

7.2021

ד"ר אייל דודסון

כיתבו לי כאן ואחזור אליכם בהקדם האפשרי

דילוג לתוכן