מתעניינים בסיור? צרו קשר

‘האח הגדול’: המסגד ה’שולט’ על בית הכנסת בלב הרובע היהודי

בלב לבו של רחוב היהודים ברובע היהודי מתנשא צריח מסגד אל־עֻמָרי. המסגד מוחזק כיום בידי ההקדש המוסלמי, ובימינו אינו פעיל ואינו פתוח לביקורים. תבניתו הרבועה של הצריח טיפוסית למסגדים מן התקופה הממלוכית. הוא נבנה לצדו של בית הכנסת, שהיה בתקופה הממלוכית בית הכנסת היחידי בירושלים, זה הנקרא בימינו בית הכנסת הרמב”ן. על הנסיבות להקמת המסגד במיקום כֹּה מתריס סיפר ר’ עובדיה מבַּרְטֶנוּרָא, פרשן המשנה הנודע, שעלה מאיטליה והתיישב בירושלים בשלהי התקופה הממלוכית, באחת מאיגרותיו שנשלחו בשנים 1489-1488:

ובחצר בית הכנסת, קרוב מאֹד, יש במה [בית תפילת נוכרים] ומוֹסְקיטה [ומסגד] לישמעאלים [למוסלמים], כי היה בתחִלה הבית ההוא של יהודי אחד, ומפני קטטה ומחלוקת שהיה לו עם היהודים נעשה ישמעאל [התאסלם]. ובראות אמו כי בנה המיר דתו על כל הכעסים שהכעיסוהו היהודים, העמידה והקדישה את ביתה אשר בחצר בית הכנסת לבית תֻרפּוֹת של ישמעאלים, ולעשות בו מוסקיטה להנקם מן היהודים, והוא אשר גרם את כל הרעה אשר באה להחריב את בית הכנסת, ולאבד ממונם של יושבי ירושלם (ר’ עובדיה ירא מברטנורא, מאיטליה לירושלים: איגרותיו של ר’ עובדיה מברטנורא מארץ ישראל [מהדורת מ”ע הרטום וא’ דוד], רמת גן תשנ”ז, עמ’ 68).

לפי עדות זו, המסגד שוכן במקומו של בית מגורים יהודי שבעליו התאסלמו. קיומו של בית כנסת בסמיכות כה רבה הייתה לצנינים בעיני גורמים אסלאמיים, ואלה עתרו למערכת המשפט הממלוכית בדרישה לסגור אותו, כיוון שנבנה בניגוד לחוקי האסלאם השוללים בניית בתי כנסת חדשים. בית הדין השרעי עמד לצד המיעוט היהודי, ודחה את תביעתם של המוסלמים. בהתפרצות אלימה שאירעה ב־1474 התנפל המון ערבי מוסת על בית הכנסת, והחריב אותו. פעולות שתדלנות ממושכות ויקרות בחצרו של הסולטן הממלוכי קָאִיתְבֵּיי בקהיר הסתיימו בהוראה לשקם את בית הכנסת לאלתר, ור’ עובדיה, שסיפר על שהתרחש 14 שנים קודם זמנו, תיאר אפוא את המבנה המשופץ.

במסגרת זו לא נדון בקורותיו של בית הכנסת, שנסגר לבסוף ב־1587 – כמאה שנה לאחר זמנו של ר’ עובדיה – לאחר שמוסלמים ערערו שוב על חוקיותו, והתלוננו בבית המשפט כי היהודים המתפללים בקול משבשים את סדרי התפילה במסגד הסמוך. כמעט 400 שנה נדרשו להשבת בית הכנסת ההרוס לידי המתפללים היהודים, עם שיקום הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים. הפעם נתבונן רק במינָרֶט מסגד, שכאמור נותר על עמדו עד ימינו.

צריח המסגד, כאמור, בולט במרכז הרובע היהודי. כך הוא נראה בימינו מגג בית הכנסת החורבה:

מקור התצלום: ד”ר אבישי טייכר, פיקיוויקי.

 

וכך הוא נראה בשנות ה-70 של המאה ה-20, עם שיקומו של הרובע היהודי:

צריח מסגד אל־עֻמָרי בתצלום משנות ה-70 של המאה ה-20. לצדו נראית הקשת שנבנתה לציוּן מקומו של בית הכנסת החורבה קודם לשיקומו. הילדים משחקים על ערמת חול המונחת במקום שבתוך זמן לא רב ייחפר בידי הארכאולוג פרופ’ נחמן אביגד ובו עתיד להיחשף רחוב הקרדו הביזנטי. הבניין הבולט משמאל – בית הכנסת צמח צדק החב”די, שנראה כך גם בימינו (התצלום – באדיבות החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בירושלים).

 

במפה שצוירה בידי האמן הגרמני סבסטיאן מינסטר בבזל בשנת 1544, מתוארים עצמים ומבנים שונים בירושלים:

Münster Sebastian, Ierusalem ciuitas sancta, olim metropolis regni Iudaici, hodie uero colonia Turcae, [Basel 1550].

(אוסף המפות ע”ש ערן לאור, הספרייה הלאומית. התוספות בעברית על גבי המפה הן שלי).

 

המפה כמובן אינה מדויקת, והיא מבליטה את שראוי היה בעיני האמן להבליט: בחזית – הכותל המזרחי של הר הבית עם שערי הרחמים, ומאחוריו רחבת הר הבית. במרכז הרחבה – כיפת הסלע, ומאחוריה שני מבנים המציינים כנראה את מצודת דוד (ליד שער יפו). מימין בולטת כנסיית הקבר והרחבה שבחזיתה. משמאל לפתח הכפול של הכנסייה בולט מגדל הפעמונים הצלבני שלה (שבימינו שרד רק בקומותיו התחתונות).

משמאל לכיפת הסלע נראים שני צריחים ומעליהם מתנוסס סמל הסהר המוסלמי, הווה אומר אלו הם צריחי מסגדים. הקדמי והנמוך נמצא כפי הנראה על הכותל המערבי. בקדמתו של המסגד הנמוך אפשר להבחין במסגד אל-אקצה, אבל קשה לקבוע אם מדובר בצריח שער השלשלת או בצריח מסגד פאח’ריה, השכן לו מדרום. שניהם נבנו בתקופה הממלוכית, על כן ברור שהאמן התעלם מאחד מהם.

מאחורי גבו של הצריח הנמוך בולט ומתנשא צריח נוסף, גבוה וגאה. מיקומו של הצריח ממערב להר הבית ומדרום לרובע הנוצרי מתאים לאזור הרובע היהודי, וזיהויו הנראה משכנע ביותר הוא עם מסגד אל-עמרי. אלא שזיהוי זו מעלה כמה קשיים: במציאות הצריח לא בולט עד כדי כך. בנוסף לכך, שני מינרטים גבוהים ובולטים כלל לא זכו להתייחסותו של האמן – מסגד אל-עמרי ומסגד אל-ח’נקה, שניהם צמודים לכנסיית הקבר, שניהם ממלוכים ושניהם מרשימים בגובהם בהרבה מן המסגד שברובע היהודי.

האם התעלם האמן מן המסגדים שברובע הנוצרי ממניעים דתיים-נוצריים? האם הוא הבליט בהגזמה את המסגד ברובע היהודי בכוונה תחילה? ואם כן, איזה עניין היה לו להתערב במאבקי הכוחות בין היהודים למוסלמים?

למי מכם פיתרונים?

 

1.2021

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ד"ר אייל דודסון

כיתבו לי כאן ואחזור אליכם בהקדם האפשרי

דילוג לתוכן