Search
Close this search box.

ד"ר איל דודסון

מתעניינים בסיור? צרו קשר

האדמו”ר הצייר: בעקבות דמותו המופלאה של ר’ אברהם יעקב שפירא

גיליון 161, אדר תשפ”ג

בשכונת גאולה, ברחוב מלאכי 9, נמצא בית הכנסת אור חיים. שלט שנקבע בחזית הכניסה מודיע שבית הכנסת “נוסד בשנת תר”ץ [1930] ע”י כ”ק אדמו”ר רבי אברהם יעקב שפירא זצוק”ל”.

מאחורי השלט הזה מסתתר סיפור מרתק על חצר חסידית כמעט אלמונית, שתקעה יתד בעיר הקודש: חסידות דרוהוביץ’.

בשנת 1904 ייסד ר’ חיים מאיר יחיאל שפירא את חצר החסידות שלו בדְרוֹהוֹביץ’ שבגליציה (כיום באוקראינה). הרב שפירא נהנה מייחוס חסידי נכבד: מצד אביו התייחס לר’ ישראל מקוזניץ, ומצד אמו הדסה פייגא היה נכדו של מייסד חסידות סדיגורא ונינו של הרוז’ינער – ר’ ישראל פרידמן, אבי שושלות חסידויות רוז’ין. בניגוד לרוב האדמו”רים החסידיים, הוא האמין בחזון הציוני (כמו אדמו”רים נוספים מבית רוז’ין) ומיד לאחר הצהרת בלפור (1917) ייסד את חברת ‘יישוב ארץ ישראל’, שפעלה בקרב יהודים שומרי מצוות במטרה ליישב את הארץ. על כמיהתו העמוקה לארץ ישראל סיפר נכדו, המשורר ש. שלום:

ש. שלום, “בדרכי ציון”, תיו שין גימל, א (תש”ד), עמ’ 27.

 

על יחסו של ר’ חיים מאיר יחיאל שפירא למפעל הציוני העיד בנו, ר’ אברהם יעקב:

“ומה יהיה כשיעלה להם, לאותם העומדים רחוק מהיהדות הצרופה, להתישב בארץ ישראל ולגאול את אדמתה בלי שום סעד ועזרה מקהל החסידים יראי ה’, האם לא יכאב אז הלב כי לאשמתנו יחוּלל כל הקדוש לנו, רק משפני שאנחנו התרחקנו מהם ומהרעיון הקדוש של ישוב ארץ ישראל ושיבת בנים לגבולם? האם לא מוטלת עלינו חובה קדושה להשפיע עליהם ולעזור בכל מאמצינו שהרעיון הנשגב הזה יתנהל על טהרת הקודש כרצוננו, ואז בעזהשי”ת [=בעזרת ה’ יתברך] תוכתר שאיפתנו בהצלחה?” (ר’ אברהם יעקב שפירא, “מזכרונותי על חיבת ציון וציונות ובית רוז’ין”, ההד, 31.5.1946).

בשנת 1922 עלה ר’ חיים מאיר יחיאל שפירא עם בני ביתו לירושלים, והקים בה את חברת ‘בוני הארץ בגופם’ לעידוד המלאכה, אלא שפעילותו נגדעה עם מותו הפתאומי כעבור כשנתיים. בנו, ר’ אברהם יעקב, שהיה נלהב לא פחות מאביו מרעיון התחייה הלאומית, ובינתיים ייסד עם קבוצת חלוצים את כפר חסידים שבעמק זבולון, נקרא לתפוס את כס האדמו”רות. לפיכך הוא נאלץ לשוב לירושלים, התיישב ב’גאולה’ ועסק בלימוד תורה ובהוראתה. מקצת מתורתו הדפיס בספרו ‘נתיבות שלום’ על התורה. את בית הכנסת שייסד בשכונת גאולה הוא קרא ‘אור חיים’, על שם אביו.

“האם אתה זוכר את האדמו”ר מדרוהוביץ’?” שאלתי את רעי, הסופר חיים באר, יליד שכונת גאולה.

“בוודאי, איזו שאלה”, התלהב באר, “אשתו הרבנית הייתה מן הלקוחות הקבועים במכולת של הוריי”.

“ומדוע יש מעטים ששמעו את שמה של חסידות דרוהוביץ’?” הקשיתי.

“זה מפני שלא היו לו חסידים”, ענה באר, “צריך לזכור שאחרי השואה חסידים איבדו אדמו”רים, שושלות שלמות נמחקו. גור לא הייתה פעם כל כך גדולה וחזקה, וגם לא בעלז. באו אנשים כריזמטיים, ובאו רבים שאיבדו את הרעבעס שלהם, והם הצטרפו לחצרות שלהם. האדמו”ר מדרוהוביץ’ לא היה כזה. הוא היה עדין נפש, הוא בכלל רצה להיות קבלן ולא אדמו”ר. ידעת שהוא היה צייר?”

“אדמו”ר צייר??”

“אדמו”ר צייר!”, התענג חיים באר על הזיכרונות, “אני זוכר אותו יושב ומצייר את נופי ירושלים ברחוב קינג ג’ורג’, ליד רחוב המעלות. משם ראו את הר הצופים”.

ולאחר שהייה קצרה הוסיף: “ואת ספרי החדש ‘צֵל ידו’ לא קראת”.

“המממ… הוא חדש…”, גימגמתי.

“כי אם היית קורא, היית רואה שסיפרתי שם עליו”.

בפעם הבאה שביקרתי בספרייה, חיפשתי את המדף הנכון ודפדפתי ב’צל ידו’ של חיים באר. בעמ’ 44 מצאתי:

“באותם ימים שקדמו למותו החטוף הייתי אורח רצוי בביתו של האדמו”ר, שאשתו הרבנית הייתה לקוחה קבועה בסניף תנובה של הוריי. בכל פעם שהבאתי אל ביתם את סלי המצרכים שקנתה אצלנו הוא שפתח בפניי את הדלת. תמיד האיר לי פנים, הזמין אותי להיכנס, שוחח איתי על לימודיי ואחר כל הראה לי את ציוריו. פעם אחת, בעת רצון, אף העלה אותי אל גג ביתו כדי שאראה אותו עובד על ציור שמן של הר הבית הנגלה מבין וילונות של בנייני אבן וכתמי עצים, והוא כעולה מתוך ערפילי טוהר”.

בין ציוריו של האדמו”ר נמצא גם דיוקן עצמי:

ר’ אברהם יעקב שפירא: דיוקן עצמי על רקע חזית ארון עם מראה, בה משתקפת בבואתו פנים ואחור (עם הסתרת קיר אבנים ירושלמי) (מקור: אתר קדם, בית מכירות פומביות).

 

באביב 1962 נהרג האדמו”ר מדרוהוביץ’, בעת שחצה את הכביש ברחוב יפו.

הצֹפה, 1.4.1962

 

ר’ אברהם יעקב שפירא הניח אחריו שני בנים: הסופר והמשורר הנודע ש. שלום וד”ר יצחק שפירא, איש החינוך ומנהל בית הספר הריאלי בחיפה. מי שנמצא ראוי להנהיג את חסידי דרוהוביץ’ לאחר מותו היה ר’ אביעזר זליג אשר שפירא, חתן דודו של האדמו”ר הראשון. נכדו, ר’ אביעזר שפירא, הוא האדמו”ר כיום, כפי שמעיד שלט הכניסה לבית הכנסת הנ”ל.                                                                                                                

כאמור, ש. שלום היה בנו של ר’ אברהם יעקב שפירא. הוא נולד בפולין, זמן קצר לפני עליית המשפחה ארצה, וכשייסד אביו את כפר חסידים הוא היה בן 3 (נפטר ב-1990). נסיים במעט מזיכרונותיו על אהבת ציון, כפי שינק אותה בבית הוריו (שם, עמ’ 26):

תודתי לחברי אבישי אלבוים, מנהל ספריית בית אריאלה בתל אביב, ולסופר חיים באר, שניהם מקוראיו הקבועים של הניוזלטר השבועי, על עזרתם בהכנת הרשימה.

ד"ר אייל דודסון

רוצים לקבל עדכונים ?
מוזמנים להרשם לניוזלטר וכל העדכונים ישלחו אליכם ישירות למייל
דילוג לתוכן