סוד ענף הזית

גיליון 320, תשרי תשפ”ז

והמבול היה מים על הארץ…

“וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב, וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה. וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה. וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ, וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד. וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם, מֵעַל הָאָרֶץ, וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה” (בראשית ח, ו-יג).

שלוש השליחויות הראשונות הסתיימו בשיבה אל בסיס המוצא. בשליחות הראשונה יצא העורב “יצוא ושוב“, ובשנייה לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה “ותשב אליו”. הפועל המציין את חזרת שני העופות לתיבה הוא משורש ש.ו.ב. גם בשליחות השלישית חוזרת היונה לתיבה, אבל הפועל המציין זאת שונה: “ותבֹא אליו” – משורש ב.ו.א.

האם יש הבדל בין “לשוב” לבין “לבוא”?

ההבדל בפעלים מצביע על ההבדל המהותי בין המקרים. בשתי השליחויות הראשונות לא הייתה לעורב וליונה ברירה, אלא לחזור לתיבה. בשליחות השלישית היונה לא הייתה מוכרחה לחזור לתיבה, כי היבשה החלה להתגלות. הבּיאה, אם כך, היא חזרה למקום שאינך חייב לחזור אליו, כי יש לך אופציה אחרת. השיבה היא חזרה למקום שאין בלתו.

אנו עומדים בעיצומם של עשרת ימי תשובה ובערב ‘שבת שוּבה’. ה’תשובה’ נגזרה מן הפועל ש.ו.ב, וזהו מפתח להבנת משמעות התשובה בתורה. התשובה אינה המלצה, לא עצה טובה, אלא דרישה: 

“כִּי תָשׁוּב אֶל ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ… הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים” (דברים ל, י-יט).

אתה יכול לבחור בין חיים למוות, כי בידך הבחירה החופשית, אבל אינך רשאי לבחור במוות אלא בחיים. התשובה היא תיקון הנפש, חזרה למסלול הבריא, לייעוד החיים. “וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה” – התשובה היא המנוח היחידי לכף הרגל, היא האי בלב האוקיינוס.

בפיה של היונה שהביאה את עלה זית הייתה הידיעה הדרמתית, שיושבי התיבה חיכו לה ימים ארוכים כל כך: “קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ”! עוד מעט, “וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה”! את הפסוק הזה תרגם יונתן כך:

“וְאָתַת לְוָתֵיהּ יוֹנָתָא לְעִדוּנָא רַמְשָׁא וְהָא טַרְפָא דְזֵיתָא לָקִיט תִּבִיר וּמְחִית בְּפוּמָהּ, דִנְסַבְתֵּיהּ מִן טַוָור מִישְׁחָא, וִידַע נחַ אֲרוּם אִיתְקוֹלָלוּ מַיָא מֵעִילוֹי אַרְעָא” (תרגום יונתן, בראשית ח, יא).

‘תרגום יונתן’ מיוחס במסורת ליונתן בן עוזיאל, בן הדור הראשון לתנאים, שחי בארץ ישראל בשלהי תקופת הבית השני. המחקר סבור שהתרגום עבר שלבים שונים של עריכה עד שקיבל את נוסחו הסופי בבבל במאה ה-7, כ-600 שנים אחרי זמנו של יונתן. דרכו של תרגום יונתן היא לפרש את הפסוקים ולהוסיף להם דרשות, ולא רק לתרגם אותם לשפה הארמית. כך הוא נהג גם כאן: הוא תרגם את הפסוק, אבל ‘הוסיף’ על הפסוק פרט שלא נכתב בו: “דנסבתיה מן טור מישחא” – שלקחה מהר הזיתים. מה משמעות התוספת? וכי אי אפשר לה ליונה להביא עלה זית מכל הר אחר שחשׂף את פסגתו?