גיליון 266, תמוז תשפ”ה
לפני כארבע שנים פרסמתי כאן כתבה על נבי עכאשה – מבנה מוסלמי ממלוכי מרשים לצד מסגד, בגן ציבורי ליד רחוב שטראוס:
נבי עכאשה: סוד מקום מושבו של המשיח
את המאמר סיימתי ב’זיהויו’ החדש והמפתיע של האתר כקבר התנא ר’ חנניה בן עקשיא, והפיכת קבר השייח’ (‘הנבי’) המוסלמי לקבר צדיק יהודי. בשנים הקצרות מאז שפורסמה הכתבה עברו על כולנו אירועים מסעירים ותהפוכות דרמתיות. גם על ר’ חנניה בן עקשיא עברו זמנים לא קלים. הוא סולק לאחרונה מירושלים בבושת פנים, ונאלץ להסתפק בקברו היחיד – ליד כפר חנניה שלרגלי הגליל העליון. את מקומו תפס בנימין. בנימין בן יעקב אבינו ורחל אמנו.
מבנה הקבר המוסלמי לא השתנה… לעת עתה, אבל הוא נפרץ ונפתח. חמש המצבות הקדומות – שלפי המסורת המוסלמית מציינות את קבורת בני משפחת אל-קמרי, לוחמים אַיוּבּים שנהרגו בקרבות עם הצלבנים במאה ה-13 – הוּסבו לקברי בנימין וארבעה מעשרת בניו: בלע, בכר, אשבל וחופים. מעל המצבות נמתחו פרוכות מאולתרות, ואל המבנה הובהלו כסאות פלסטיק, סידורי תפילה ותהילים, ספרוני ברסלב וקופת צדקה. המִחְרַאבּ – גומחת התפילה המוסלמית – הפכה למחסן זמני, ולנו לא נותר אלא להיוושע בזכות הצדיק.
השאלה המתבקשת היא, כמובן, למה להטריד את בנימין ממנוחתו, ולקבוע – לפתע פתאום – שכאן הוא מקום קברו? נניח לכוונות הכלכליות של הוגי הרעיון, וגם במניעים הפוליטיים והדתיים לא נבחוש כאן. שלט מאולתר שנקבע על קיר המבנה מספק תשובות לקטנֵי האמונה ולספקנים שבינינו:
על השלט חתום גוף בשם “מוסדות [!] קבר בנימין בן יעקב ורחל בירושלים”. אם נתעלם מ”הראייה המוחצת”, שאינה ראייה ואינה מוחצת, ואם נתעלם מ”העברת המסורת” – שלא הייתה ולא נבראה ולא נזכרה בשום מקור שהוא (ועל זיהויו, כביכול, של האתר כ’פתחא דקרתא’ על ידי תלמידי הגר”א, ראו בהפנייה למאמר לעיל), נישאר עם “המקורות לקבר בנימין בירושלים”. אם כן, כפי שצוין בשלט, המקור הקדום ביותר לזיהויו של קבר בנימין בירושלים נמצא בסוף ספר הישר, המלקט מדרשים מימי הביניים (שאינם מדרשי חז”ל). מחברו של הספר אנונימי, והוא נדפס לראשונה בוונציה בשנת 1625:
“ויהי בימים ההם, בשבת בני ישראל בעריהם לבטח, ויקברו את ארונות מטות אבותיהם אשר העלו ממצרים, איש בנחלת בניו. את שנים עשר בני יעקב קברו בני ישראל איש באחוזת בניו […] ואת בנימן קברו בירושלם נגד היבוסי, אשר נתן לבני בנימין” (ספר הישר, ויניציאה שפ”ה, עמ’ [310-309]).
כאמור, זו המסורת הקדומה ביותר על קבורת בנימין בירושלים. היכן בירושלים? סָתם הכתוב ולא פירש. יש להניח שמסורת זו מתבססת על מסורת חז”ל, אודות העלאת עצמות כל בני יעקב (ולא רק עצמות יוסף) ממצרים לארץ ישראל (ירושלמי, סוטה דף ח ע”ב).
ומהו “נגד היבוסי”? בתיאור המקראי של גבולות נחלות שבטי יהודה ובנימין נאמר:
“וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם, וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵי הִנֹּם יָמָּה, אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק רְפָאִים צָפֹנָה. וְתָאַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ הָהָר אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ” (יהושע טו, ח-ט).
נבי עכאשה אכן ממוקם, פחות או יותר, על אֵם הדרך בין ירושלים – יְבוּס של ימי ההתנחלות – לבין מֵי נפתוח, מעיין שמקובל לזהותו בליפתא – הכפר הערבי הנטוש בכניסה המערבית לירושלים. סביר להניח אפוא שקו הגבול בין בנימין ליהודה עבר לא הרחק מכאן, ואם אנו מחפשים היגיון בזיהוי קבר בנימין בנקודה הזו – הרי שזהו ההיגיון. אבל, כאמור, להיגיון זה אין כל אחיזה שהיא במקורות או במסורות.
ומה בכל זאת יודעת המסורת היהודית הקדומה לומר על קבר בנימין?
הזיהוי היהודי הקדום ביותר מצביע על קבר בנימין ברומי. זהו תיאור מסע של יהודי אלמוני בראשית המאה ה-14, שנקרא גם תוצאות ארץ ישראל (כמילות הפתיחה של תיאור מסעו). זהו זיהוי מפתיע שכן רומי היא, כידוע, בירתה של האימפריה הרומית, אבל הכותב כבר טרח להסביר שאין כוונתו לעיר הגדולה באיטליה. רומי זו נמצאת, על פי אותו תיאור, בסמיכות לציפורי ולכפר מנדא שבגליל התחתון, וכיום מקובל לזהותה עם רומת אל-הייב שבבקעת בית רימון (א’ יערי, מסעות ארץ ישראל, תל אביב 1996, עמ’ 93). באתר זה נמצאו עתיקות, אבל אף לא רמז לקבר צדיק קדמון. מקור אלמוני מאוחר יותר, בשנת 1537, מצביע על קבר בנימין בסראקה ([א”מ לונץ], “ה”א רצ”ז: אגרת (יחוס האבות) מאת אלמוני”, המעמר, ג [תר”פ], עמ’ 211) – על פי ההקשר שם, זהו אתר בין חברון לבית לחם, אבל גם לו אין זכר בימינו.
המסורת המוכרת ביותר בימינו מזהה את קבר בנימין בשרון, ממזרח לכפר סבא. זהו מבנה לצד ‘דרך הדואר’ – ציר האורך המרכזי בתקופה הממלוכית, ששימש גם חניית דרכים, שלצדו היה קבר נבי ימין. נבי ימין התקדש במסורת המוסלמית, והיה אתר נודע לזיארה (התכנסויות חגיגיות לצד קברי קדושים), עד נטישת המוסלמים את האזור בשנת 1948. ליד קבר השייח’ העזוב הוקם בשנת 1949 המושב נווה ימין, שמשמר את שמו של אתר הפולחן המוסלמי. יהודים, שכנראה מצאו את דמיון השם של נבי ימין עם בנימין, אימצו אותו אל מסורת ישראל, וכיום רבים הפוקדים אותו בתפילה.
אבל בתקופה האחרונה, כאמור, נמצא סוף סוף קבר בנימין בירושלים, ובא לציון גואל. מלחמות הקודש ברשויות החוק ובכופרים אחרים היו רק שאלה של זמן:
ובשולֵי הדברים, להלן תזכורת להצעה לזיהוי קדום ועמום של מקום הולדת בנימין בדרום ירושלים:
