כל אחד יודע: הורדוס בנה את כותלי הר הבית. הר הבית, ובמיוחד בית המקדש שבמרכזו, היה גולת הכותרת של מפעלי הבנייה של האיש, שאחד מכינויו היה ‘המלך הבנאי’.
כל אחד יודע: ‘אבני הכותל’ – אבני הבנייה העצומות והנהדרות, בנות סיתות השוליים העדין, המאפיינות את נדבכיו התחתונים של הכותל המערבי, הן הרודיאניות.
אם כך, מה השאלה? ראשית לכל, הורדוס הוא אכן האיש שיזם ופתח בפרויקט הבנייה האדיר של בית המקדש וסביבותיו בשלהי תקופת הבית השני. על כך אין ויכוח.
כך על פי יוסף בן מתתיהו, שרשם את קורות הימים ההם:
אותה שעה, בשנת שמונה עשרה למלכותו [בשנת 19 לפסה”נ] […] פתח הורדוס במפעל בלתי שכיח – לבנות בעצמו את בית המקדש לאלוהים, שיהיה גדול יותר בהיקפו, ולהעלותו לגובה נכבד יותר. כסבור היה, (שמפעל) זה שלו יהיה מהולל מכל מה שעשה, וכך היה אם יביאוֹ לידי גמר, והוא יספיק (להיות לו) לזכר עולם […] הכין אלף עגלות להוביל את האבנים, ובחר עשרת אלפים פועלים מנוסים ביותר, וקנה בגדי כהונה לכוהנים, שמספרם היה אלף, ולימד אחדים מהם להיות בנאים ואחדים להיות חָרָשׁים, והתחיל בבניין לאחר שהכול הוכן בשבילו קודם לכן בקפדנות. לאחר שהרס את היסודות הישנים והניח אחרים, הקים עליהם מקדש […] הוא גם הקיף את בית המקדש כולו סְטָווים [=בנייני עמודים] גדולים ביותר ועשה אותם לפי שיעור גודלו ובהוצאות שעלו על ההוצאות של הסטווים הקודמים, באופן שנדמה כי שום איש לא הוסיף (כמוהו) הדר לבית המקדש. שני הסטווים נשענו אל חומה, והחומה עצמה היתה המפעל הגדול ביותר ששמעו עליו בני אדם (מעולם) (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים טו, 396-380).
וכך במסורת חז”ל:
תנו רבנן […] מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם. מי שלא ראה בית המקדש בבניינו לא ראה בנין מפואר מעולם. מאי היא? אמר אביי, ואיתימא רב חסדא: זה בנין הורדוס (בבלי, סוכה נא ע”ב).
אחת הכותרות הפזורות כיום בדרום רחבת הר הבית. לפי המשוער אלו כותרות הסטיו המלכותי בהר הבית ההרודיאני.
בניית בית המקדש ארכה שנה וחמישה חודשים, וחנוכתו, שנקבעה לתאריך עלייתו של הורדוס לשלטון, נחגגה בנוכחותו (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים טו, 425-421). אלא שעיון נוסף מגלה שהעבודות בהר הבית ובסביבותיו נמשכו זמן רב אחר כך. יוסף בן מתתיהו דיווח על ההתרחשויות בימי הנציב הרומי גסיוס פלורוס, ששלט בירושלים בשנים 66-64 לספירה (ובימיו התלקחה אש המרד הגדול שהוביל לחורבן, בשנת 70):
אותו זמן נגמר גם (בניין) בית המקדש. העם ראה אפוא שלמעלה משמונה עשר אלף פועלים בטלים והיו זקוקים לשׂכר, מפני שהשׂתכרו מזונותיהם מהעבודה בבית המקדש […] שידלו את המלך שיָקים מחדש את הסְטָָיו שבמזרח […] וסירב (להיענות) לבקשתם בעניין זה, אולם לא מנעם מלרצף את העיר באבן שיש (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים כ, 222-219).
במילים אחרות, בניין בית המקדש, כמו גם הרחובות שסביבותיו, הושלמו רק סמוך לחורבנה של ירושלים, וכ-70 שנה לאחר מותו של הורדוס (בשנת 4 לפסה”נ).
עדות היסטורית זו זכתה לאישורו של המחקר הארכאולוגי החדש. בשנת 2011 התנהלו עבודות חשיפת תעלת הניקוז תחת הרחוב ההרודיאני, סמוך לקצהו הדרומי של הכותל המערבי. תוך כדי גילוי נדבכי היסוד של הכותל המערבי על סלע האֵם, חשף הארכאולוג אלי שוקרון מדרגות חצובות באבן שהובילו אל חלל מטויח של מקווה טהרה, שהיה כנראה בתחומיו של בית מגורים מן התקופה ההרודיאנית. המקווה נמצא ממש מתחת לנדבך היסוד של הכותל. חציו המערבי נחשף, ואילו חלקו המזרחי נמצא כנראה מעברו השני של הכותל, כלומר מתחת לרחבת הר הבית. שוקרון הגיע למסקנה שהבנאים נתקלו בחלל החצוב, שהפריע לקו הבנייה של הכותל. לפיכך, סתמו אותו בעפר ומעליו הניחו שלוש אבנים גדולות. על גבי סתימה זו הניחו את הנדבך הראשון של הכותל.
מדרגות האבן של מקווה הטהרה, ש’נרמסו’ תחת נדבך היסוד של הכותל המערבי.
המקווה עצמו מאפיין את התקופה ההרודיאנית, וכדוגמתו נמצאו עשרות רבות בירושלים ומחוצה לה, אבל ניפוי העפר שסתם את המקווה אִפְשר לתארך אותו באופן מדויק יותר. הניפוי העלה 3 נרות חרס מן הטיפוס שרווח במאה ה-1 לספירה ו-17 מטבעות ברונזה, שהמאוחרים שבהם נטבעו בידי הנציב הרומי ולריוס גרטוס, בשנת 17 או 18 לספירה. פירוש הדבר שלפחות חלקו הדרומי של הכותל המערבי, כולל קשת רובינסון, נבנו לאחר שנה זו.
משמעות הממצאים הללו כבירה: הרְחבת הר הבית דרומה לא יכולה להיות מיוחסת להורדוס, שכן היא התבצעה 20 שנה לפחות אחרי פטירתו. לשם הרחבה זו הופקע שטחה של שכונת המגורים המיושבת שהייתה לצדו של הגיא (הטרופויון), למרגלות הר הבית, ועל חורבות הבתים נבנה הכותל האדיר. מקווה הטהרה שלפנינו היה גם הוא בין ‘חסרי המזל’ שנמצאו על קו הכותל, והוא נסתם והוצא מכלל שימוש, אבל בזכותו למדנו פרק חשוב על גילו של הר הבית.
אני יודע שהורדוס מתרגז בקלות, ומקווה שלא יכעס עליי על שגזלתי משהו מן המיתוס שהוא התהדר בו. כבר היו כמה וכמה אמיצים לפניי שהעזו לעצבן את הורדוס, והוא ידע היטב כיצד לטפל בהם. ובכל זאת, עדיין נכון לומר שהר הבית נבנה בתקופה הקרויה על שמו – התקופה ההרודיאנית. הן משום שהוא זה שהחל בבניית המתחם המקודש שלא היה דומה לו בעולם העתיק, והן משום שהתקופה ההיסטורית המוגדרת ‘הרודיאנית’ לא מסתיימת עם מותו של הורדוס, אלא עם חורבן מפעלי הבנייה המפוארים 74 שנה אחרי מותו.
12.2020
