“ימי הזוהר” – מסע אל עולם המסתורין וההלכה של ענקי הרוח היהודיים במאה ה-16

תקופת הזוהר של קהילת צפת במאה ה-16 היא פרק היסטורי ייחודי ומרתק. כאשר החלה פריחתה, לא היו בה יתרונות אקלימיים, גיאוגרפיים או כלכליים יוצאי דופן. גם עברה הרחוק לא היה כרוך במשקע היסטורי או מעמד דתי מיוחד. ובכל זאת, היא זכתה לתשומת לב מרובה, ונוצר בה מוקד משיכה גדול, ששינה את פניה מכל וכל. בשטח מוגדר, וביחידת זמן מצומצמת, התרכז מספר רב ומגוון של לומדים, חכמים ויוצרים. מספרם ואיכותם היו רבים וגדולים ביחס לכל קיבוץ יהודי אחר באותה עת, והעיר הפכה למרכז רוחני ודתי בעל השפעה רחבה ומעצבת בעולם היהודי. רבים מאישי צפת היגרו אליה מכל קצוות תבל, והפגישו בה עולמות רוחניים שונים ומסורות שונות, מספרד ומאשכנז, מאיטליה ומצפון אפריקה, מן האימפריה העות’מאנית ומן המזרח. שיטותיהם, ערכיהם ואורחות חייהם של חסידי אשכנז נפגשו עם אלו של מקובלי ספרד. אמונותיהם, תפישותיהם ודרכי לימודם של יוצאי מזרח אירופה, התמזגו עם אלו של יוצאי חצי האי האיברי והאימפריה העות’מאנית. מבין קירות בתי המדרשות של צפת צמחה ספרות ענפה של פסקים, שאלות ותשובות, דרשות, פרשנות למקרא ולספרות חז”ל, מוסר, הנהגות ושירה. חיבוריהם של חכמי צפת ‘כבשו’ את מכבשי בתי הדפוס העבריים בזמנם. השפעתם של חכמי צפת הפליגה למרחבי זמן ומקום, ועיצבה במידה רבה את צביונן הרוחני והדתי של כל תפוצות ישראל בדורות הבאים, בתחומי הליטורגיה, ההלכה והמנהג. השפעה זו הטביעה חותם עמוק הניכר עד ימינו, מאות שנים אחרי שכבר דעך אורה של צפת עצמה. מצפת במאה ה-16 נפוץ ה’שולחן ערוך’, מורה ההלכה הסמכותי ביותר בעת החדשה, שנתקבל בכל תפוצות ישראל. שם צמחה קבלת האר”י, שכבשה את כל קהילות ישראל, ועיצבה במידה רבה את מנהגיהן, את נוסח תפילותיהן ואת אופיין הדתי. בסיור זה ‘נצלול’ אל עומק עולם הרוח הצפתי, ונבקר בסמטאות הקסומות ובבתי הכנסת העתיקים אפופי ההוד והסוד.