המטייל בעיר העתיקה, ובמיוחד ברובע המוסלמי, יוכל להבחין במעקות גג בדגם של משולשי טיח או בטון, שבתוכם מקבצי צינורות חרס חלולים. זהו הכיזאן – אלמנט אדריכלי, ממאפייני הבנייה המוסלמית המסורתית
אחד מרגעי הנחת של חוקר, הוא מידע שנוחת עליו בהפתעה ומשלים את התמונה החלקית שהייתה מוכרת לו. אני רוצה לשתף אתכם ברגע אחד כזה: בשנת 2012 פרסמתי מחקר מקיף שערכתי
זלדה הייתה משוררת בדור התקומה, מן הבולטות והמוכשרות במשוררות הישראליות. רוב ימיה חיה בירושלים, מאז עלייתה ארצה עם משפחתה בשנת 1925, כשהייתה בת 11, ולסירוגין עד יום מותה בשנת 1984.
בבית הכנסת מנחם ציון שבלב הרובע היהודי מגולמים קורותיו של היישוב האשכנזי בירושלים לפחות ב-400 השנים האחרונות, אבל דווקא הפרט החשוב ביותר בבית הכנסת בימינו – ארון הקודש – אינו
בשנת 1874 נוסדה בסְלוֹבּוֹדְקָה – פרבר של העיר קוֹבְנָה שברוסיה (כיום בליטא) – ישיבת כנסת ישראל. מייסד הישיבה, ר’ נתן צבי פינקל – ‘הסבא מסלובודקה’ – הועיד את הישיבה לחינוך
פעם קראו כאן לבחירות ‘חג לדמוקרטיה’, אבל כשהחג מתרגש עלינו מדי שלושה חודשים, לכולנו קצת קשה יותר לומר הלל שלם. אל תוך אינסוף של מלל ציני, תפל ושקרי, שהציף את
ביום ראשון הקרוב הייתי אמור להשתתף בכנס אקדמי באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה, ולשאת הרצאה. לקורונה, כידוע, היו תכניות אחרות ונשארתי בארץ הקודש – לטוב ולמוטב. נושא ההרצאה היה מנהג יהודי קדום
השבוע פורסמה בכלי התקשורת תמונתו של רימון יד, שהתגלה בתוך בור בגן סאקר, במהלך עבודות לשדרוג הגן. לאחר ששללו הארכאולוגים את האפשרות שמדובר במזכרת מחגיגות אוהדי בית”ר ירושלים, הם קבעו
בשולי שכונת גבעת המבתר שבצפון ירושלים מוצבת אנדרטה צנועה ל-38 חללי חטיבת השריון הראל (חטיבה 10), שהבקיעה את החזית הצפונית של ירושלים במלחמת ששת הימים. בין שמות הקדושים חקוק גם
אגלה לכם סוד: לפני שפרסמתי בשבוע שעבר את הרשימה על ‘המלמד’ ברילנט התלבטתי אם הנושא בכלל ראוי לפרסום. לא היו לי חומרים היסטוריים רבים, לא הייתה עלילה או דרמה בסיפור,
