כאילו לא חסרו לה לירושלים צרות משלה בקיץ 2020, החליטו פרנסי העיר לשווק אותה תחת הסלוגן “ירושלים הכי חו”ל בארץ”. אני מניח שהפרסום מכוון לציבור מעוכבי טרמינל בעידן הקורונה, אבל
בקומת הקרקע של בית הספרים הלאומי בגבעת רם מוצב פסל של לווייתן ובתוכו חלל פעור עם שרפרף לישיבה. הספרייה נועדה לחוקרים עסוקים וטרודים בהוויות העולם, אבל פרנסיה התחשבו גם בבטלנים
בירושלים העתיקה של פעם היו הרבה חצרות (‘חצר’ היא מִבְנָן של חדרים שבמרכזם חצר פתוחה, והיא אפיינה את מגורי היהודים) והיו הרבה כוללים (‘כולל’ הוא מסגרת חברתית-כלכלית לבעלי זהות עדתית
בקיץ האחרון נערכו בשני אתרים בדרום-מזרח ירושלים חפירות ארכאולוגיות, שתוצאותיהן התפרסמו באמצעי התקשורת. בשניהם נמצאו מבנים מפוארים ומרשימים משלהי תקופת הבית הראשון. קווי הדמיון של הממצאים והקרבה הגאוגרפית ביניהם מעלים
כשפורסם בימים האחרונים שבבית העלמין בבני ברק הועמדה חופה שחורה ליתומים שבאו בברית הנישואין, כסגולה לשמירה מפני מגפת הקורונה, נזכרתי בימים שירושלים הייתה מעדיפה לשכוח. ‘חופה שחורה’ בבני ברק, 18.3.2020
מצב התברואה בירושלים במאה ה-19 היה ירוד ביותר. תלוליות אשפה ושפכים מזוהמים ברחובות הזמינו חרקים, מכרסמים, או כל גורם המסוגל לשאת נגיפים ולהפיצם. במקווי מים קיננו חרקים נושאי מחלות זיהומיות,
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה, וְהַעֲלֵהוּ שָׁם
בית הקברות היהודי של ירושלים בימי הבית השני השתרע על פני ארבע רוחותיה של העיר. גם הר הזיתים, ששימש לקבורה יהודית מאז ימי הבית הראשון ועד ימינו, ‘התברך’ במערות קבורה
כשהייתה אסתר ארדיטי בת 6 היא צפתה באֵימה בנחילֵי החיילים של הוורמאכט (צבא גרמניה הנאצית) פוסעים ברחובות עירהּ, סוֹפְיה בירת בולגריה (1.3.1941). ביחד עם בני משפחתה הצליחה לברוח מציפורני הנאצים
מתחת לבניין המגורים בלב העיר העתיקה, ברחוב פלוגת הכותל 8, נחבא אתר ארכאולוגי קטן בהיקפו אך עצום בחשיבותו. המטייל שאינו בקי ברזי הרובע היהודי יתקשה להבחין באתר, אבל הוא נגיש
