
מבחן האומץ ב”שׁוּקָא דציוֹן”: עולי רגל יהודים בעיר האסורה
ר’ ישמעאל בן ר’ יוסי היה מן הבולטים שבחכמי ציפורי בדורו של רבי יהודה הנשיא, שהוקירוֹ וחלק לו כבוד רב. בזמנו, במאה ה-3-2 לספירה, נשלטה הארץ בידי הרומאים. באותה עת
ר’ ישמעאל בן ר’ יוסי היה מן הבולטים שבחכמי ציפורי בדורו של רבי יהודה הנשיא, שהוקירוֹ וחלק לו כבוד רב. בזמנו, במאה ה-3-2 לספירה, נשלטה הארץ בידי הרומאים. באותה עת
בירושלים ובסביבותיה נמצאו מתקני קוֹלוּמְבַּרְיוּם – גומחות קטנות בקיר זו לצד זו, בתוך מערות חצובות או מבני אבן. ריכוז גבוה במיוחד של מתקנים כאלה נמצא בשפלת יהודה, והוא מוסבר בסלע הקירטון
כ-60 שנה לאחר שחרב בית המקדש השני החליט אדריאנוס, הקיסר הרומי, לבנות מחדש את ירושלים, אך באופן כזה שלא הזכיר כלל את עיר המקדש שחרבה – לא בתכנונה הפיזי ולא
לכבוד חנוכה אנחנו קופצים לביקור בשכונת רחביה. למה? כי ברחביה שוכנת הגימנסיה העברית. הגימנסיה היא ממוסדות החינוך השורשיים והוותיקים – בית הספר העל-יסודי המודרני הראשון בירושלים. היא נוסדה ב-1909 (באותה
ראובן קמפניינו כבר לא צעיר, אבל נראה שהגיל אינו משפיע על החריצות והמקצועיות שלו. אני לא יודע כמה בעלי מקצוע כזה עוד חיים בינינו, אבל ראובן כורך ספרים ומשקם ספרים
בבית הקברות הקדום שבעמק הקדרון, בין המצבות המפורסמות של יד אבשלום וקבר זכריה, נמצאת מערת קבורה חצובה באבן. זהות הקבר ברורה, בזכות הכתובת שנחקקה על המשקוף בחזית בין העמודים: העתק
“וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה, וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד” (שמואל ב ה, ט). כך נחתמת הפרשייה המתארת בלשון קצרה ועמומה את כיבושה של יבוס בידי דוד. משתמע שדוד לא הרס את העיר
לא חושבת, אמא, שזה השם, במפה היה כתוב בפירוש עמק רפאים, וכבר אז, שחיפשתי את הכתובת שנתנו לי במזכירות הפקולטה על המפה, וראיתי שזה השם של האזור הזה, חשבתי שרק
מדרגות הרבה היו בהר הבית. היו מדרגות שהוליכו מן העיר אל ההר; היו מדרגות שהוליכו מן הרחבה החיצונית אל המעטפת הפנימית של בית המקדש; היו מדרגות שהוליכו מעזרת הנשים אל
סיפור כיבושה של ירושלים (היא יבוס) מידי היבוסים מתואר במקרא בלשון עמומה ומעורפלת: “וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ