ירושלים בעת החדשה (עד 1948)

“בימים ההם וטרם היו בארץ ישראל אוטומובילים ולא רכבת, ואפילו עגלות לא היה בנמצא, וכל הנסיעות נערכו על גבי חמורים וגמלים. בהיותי ילד בן שש, לא היה קץ לאֹשרי לנסוע

בשולי ה’נחלאות’, במורד רחוב אגריפס בואכה שדרות בן צבי, מסתתרת שכונה קטנה, שכיום נחשבת אולי לפנינת נדל”ן אבל פעם ידעה זמנים קשים יותר, הרבה יותר. בשנות ה-80 של המאה ה-19

ריכרד וגנר היה מגדולי המלחינים ומסמלי התרבות הגרמנית ה’נאורה’ של המאה ה-19. יצירותיו בתחום האופרה נחשבות לאבני ייסוד במוסיקה הקלאסית ולפסגת פאר אמנות התווים, בזכות הרעיונות החדשים שהחדיר בתחום ההרמוניה

המשתתפים הרבים שהצטופפו במעלה רחוב יפו, ביום 9.12.1924 בשלוש וחצי אחר הצהריים, היו נרגשים. הם הבינו שהרחוב שייחנך בטקס החגיגי, לא רק יחבר את שכונת רחביה וסביבותיה עם מרכז העיר

בשולי שכונת זכרון משה ולצד רחוב שטראוס שבמרכז העיר החדשה, ניצב מסגד שבהחלט לא נראה מתאים לסביבה היהודית. בתוך המסגד, שנבנה בתקופה העות’מאנית, נמצא קבר נבי עכאשה. עכאשה בן מוחסִן

על מצבת קברו של הרב ראי”ה קוק בהר הזיתים צוינו שלוש עליות: העלייה לארץ הקודש, העלייה ירושלימה והעלייה השמימה: (מקור: אתר mountofolives.co.il)   מסכת חייו של הרב קוק – מליטא

עליית תלמידי הגר”א – הגאון מווילנה, הייתה מן הגורמים המשמעותיים ביותר שהשפיעו על תחילת העת החדשה בירושלים. חדורי תודעת שליחות הם שיקמו את חצר האשכנזים, שעמדה בחורבנה מאז ננטשה בשנת

אולי לא קראו להם קורונה, אבל נגיפים, חיידקים ומרעין בישין אחרים תקפו את האנושות מאז ומעולם, והם לא נזקקו לשדות תעופה ולקניונים כדי להתרבות ולהטיל אימה ומוות. בימינו, ברוך ה’,

בשנת 1874 נוסדה בסְלוֹבּוֹדְקָה – פרבר של העיר קוֹבְנָה שברוסיה (כיום בליטא) – ישיבת כנסת ישראל. מייסד הישיבה, ר’ נתן צבי פינקל – ‘הסבא מסלובודקה’ – הועיד את הישיבה לחינוך