גיליון 199, שבט תשפ”ד
בשקט בשקט, ממש מתחת לאף, צומחת וגדלה בגן הבוטני בגבעת רם התשובה הירושלמית ל’יום שאחרי’. קוראים לו Sequoiadendron giganteum, אבל הוא מעדיף שנקרא לו בקיצור סֶקווֹיוֹן. יש לו קרובי משפחה בירושלים – הוא בן למשפחת הברושיים, אבל זו משפחה רחוקה. הוא ‘חייל בודד’ כאן, משפחתו הענֵפה נשארה באמריקה. בט”וּ בשבט הקרוב יחגוג בר מצווה – הוא ניטע לפני כ-13 שנה (בשנת 2011). במבט ראשון הוא נראה טיפוס ממוצע, כמטר וחצי גובהו בסך הכול, אולי קצת צנוע וביישן, אבל כדאי שתכירו את השאיפות שלו. אם הייתם שואלים אותו, השמים הם הגבול.
עצי הסקוויון ייחודיים לרכס סיירה נבדה במדינת קליפורניה, ארצות הברית, ונפוצים בפארקים הלאומיים הגדולים בארצות הברית, אחד מהם אף נקרא על שמם – פארק סקוויה (Sequoia National Park). הם מעדיפים לגדול בגבהים של 2,000-1,400 מטרים מעל פני הים, באקלים יבש בקיץ ומושלג בחורף. כמו מרבית העצים המחטניים, גם לסקוויון עלים ירוקי-עד – אורכם מגיע ל-6-3 מ”מ, ואת זרעיו הוא שומר באיצטרובלים – אורכם מגיע ל-7-4 ס”מ.
עץ סקוויון ענק, פארק סקוויה בארצות הברית (קרדיט: Herald Hoyer, ויקיפדיה).
גובהם המרבי של עצי הענק הללו נוסק לגובה של כ-90 מטרים, בעוד קוטר גזע ממוצע מגיע עד לכ-10 מטרים. ב’יער הענק’ בפארק הלאומי סקוויה גדֵל העץ על שם גנרל שרמן – בעל הנפח הגדול ביותר בעולם: כ-1,500 מ”ק של עץ. גובהו של ‘הגנרל’ מעל 84 מטרים, היקפו בבסיסו כ-33 מטרים, קוטרו מעל 11 מטרים והמסה שלו מוערכת בכ-5,600 טונות. גילו מוערך ב-2,200 שנים, אמנם גיל מופלג למדי אבל צעיר יחסית לשכן שלו – ‘ג’ורג’ וושינגטון’, שגילו מוערך בכ-3,000 שנים. אולי היה ראוי יותר לקרוא לו ‘עץ החיים’.
בפארק סקוויה נחצבה מנהרה בגזע של עץ קשיש בן כ-2,100 שנה, ומכוניות חצו אותה. מנהרת וואוונה (Wawona Tunnel Tree) – שנקראה כך על שמו האינדיאני של עץ הסקוויון – קרסה והתמוטטה זה מכבר, בשנת 1969.
ומה יעלה בגורלו של הסקוויון הירושלמי? אנחנו הרי מכירים את ירושלים – היא מעולם לא הייתה סבלנית לכובשים הזרים שחשקו בה. אם ברצונו לשרוד, מומלץ לסקוויון הצעיר מן הגן הבוטני להעמיק את השורשים ולהיאחז היטב באבן הירושלמית. אם לא יפריעו לו לגדול ב-3,000 השנים הקרובות אולי גם הוא יתפתח ויתחרה במגדל הולילנד השכן. ולנו? לנו כדאי לחכות, מה הן עוד 3,000 שנה עבור עיר הנצח?
