גיליון 183, אלול תשפ”ג
מחקר זה פורסם לראשונה (בגרסה מצומצמת) בבלוג עונ”ש בעריכת פרופ’ דוד אסף, ב-18.8.23
סיפר הסופר חיים באר:
“מעבר לכתפו הבחנתי בישיש נמוך קומה העושה דרכו כמעט ללא קול בשדה הבּוּר שבין חצר ביתו של גרינברג לרחוב יפו. ככל שהתקרב הזר אלינו כן נתבהרו פניו, פנים סגפניים, עטורי זקנקן לבן, ועינים הוזות, שקועות בארובותיהן.
“Saluton sinjoro Grinberg!“, בירך האורח לשלום את מיודעי כשעמדו ליד השער.
“Saluton sinjoro Havkin, kiel vi Fartas?“, הפך גרינברג פניו ומיהר להשיב שלום לבא ולשאול לשלומו.
גרינברג הניח דרך ידידות את ידו המרובבת בבוץ על כתפו של האורח ואמר כי היום נפלה בחלקנו הזכות לארח את חלוץ הצמחונות העברית, את מורנו ורבנו חבקין, המגשים הלכה למעשה את חזונו במשק שהקים במו ידיו בהרי ירושלים.
“Kiu estas tiu bela knabo?”, שאל אדון חבקין וצבט בלחיי.
“אינני יודע ספרדית”, אמרתי.
“זו אינה ספרדית – זו אספרנטו”, אמר הישיש וביקש לדעת אם למדתי בבית הספר על הד”ר אליעזר זמנהוף ועל השפה הבין-לאומית שיצר. ואחר כך פנה אל גרינברג ושב ושאל מי הילד היפה הזה, והוסיף כי מן הראוי שאלמד שפה זו, שתיהפך ללא כל ספק, בתוך כמה שנים, לשפה הרווחת ביותר בעולם” (חיים באר, נוצות, תל אביב 1999, עמ’ 142).
מיהו אדון חבקין, “חלוץ הצמחונות העברית”, מה לו ולאספרנטו, ומה הקשר בין כל אלה לירושלים?
נתן בן ציון חבקין (מקור: ויקיפדיה).
נתן בן ציון חבקין נולד בשנת 1874 בחוֹטימְסְק שברוסיה (כיום בבלארוס). הוא קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה, אבל לבו נמשך לרעיונות חדשניים. כבר כשהיה בן 17 התוודע לציונות, והתרועע עם צעירים שנהגו להיפגש באודסה בביתו של מנחם שינקין, שהיה אז סטודנט באוניברסיטה המקומית. בפגישות הללו דנו החברים בלהט ובתנועות ידיים חדות בעתידו של העם היהודי בארץ ישראל. בזמן שחבריו התווכחו ביניהם בגרון ניחר, נהג חבקין לצייר את דיוקניהם. לימים הוא אף השתתף בקונגרס הציוני השני בבָזל, שם האזין בשקיקה לנאומיהם של הרצל, אוסישקין, נורדאו וחבריהם. הוא התרשם עמוקות מרעיון הלאום היהודי, אבל הרגיש שלא די בכך כדי למלא את לבו. רוחו הסוערת ביקשה בשׂורות מהפכניות שחורגות אל מעבר לבעיותיו הצרות של העם היהודי, ואת עתידו הוא ראה בעיר אירופאית מודרנית ותרבותית, ולא בביצות ממאירות במחוז נידח במזרח התיכון.
יום אחד, בשנת 1897, ארז חבקין תיק קטן, נפרד מבני משפחתו ויצא מערבה, למינכן שבגרמניה, שם הכיר חברים חדשים שקירבו אותו לאידיאות קוסמופוליטיות ואינטרנציונליסטיות. בשנת 1908 הוקמה אגודת האֶסְפֶּרַנְטוֹ העולמית – אספרנטו היא שפה שהומצאה שנים אחדות קודם לכן, במטרה ליצור תקשורת אחידה לכל האנושות ולקדם את ההבנה והשלום בין העמים. חבקין הוקסם מן השפה ומן הערכים הפציפיסטים שהיא ביקשה לקדם, והחל לפעול במרץ להפצתה.
בתום מלחמת העולם הראשונה, לאחר שחבריו הגרמנים חשפו את פרצופם האנטישמי, הקים חבקין עם כמה מעמיתיו היהודים במינכן את ‘ברית דניאל’. ארגון זה נקרא על שם דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, הגיבורים המקראיים שסירבו לאכול “מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ” (דניאל א, ה), ואימצו כביכול מזון צמחוני. לעיתון האגודה – ‘ידיעות ברית דניאל’, נלוו מדי פעם שני מוספים: האחד – ‘Der Judische Arbeitsmarkt’ (שוק העבודה היהודית), שהוקדש לעידוד צעירים יהודים לעסוק במלאכת כפיים ובעבודת אדמה, והשני ‘העברי העספרנתי’ (בעברית) או Esperantisto Hebrea” (באספרנטו) – עיתון יהודי ראשון בשפה המהפכנית.
בשנת 1921, כשכבר ספר את שנתו ה-47, עלה חבקין ממינכן לירושלים עם חמשת ילדיו. כאן ביקש להגשים את התשוקה הציונית שבערה בו עוד בצעירותו, ולמצוא את פרנסתו בעסקי הדפוס והגרפיקה שבהם התמחה בתקופת שהותו במינכן. הוא אף פיתח אוֹרְנָמֶנְטיקה (תורת העיטור והקישוט) עברית מקורית, המורכבת ממוטיבים אומנותיים של מנורות, שופרות, מגן דוד וכדו’.
פרסום לצינקוגרפיה (בית מלאכה לייצור גלופות להדפסה) של חבקין (מקור: הארכיון הציוני המרכזי).
פרסום מרצפות בעיצובו של חבקין, עם המלצתו האידיאולוגית של ההיסטוריון פרופ’ יוסף קלוזנר. הארץ, 31.5.1935.
מרצפות חבקין בימינו, בדירה ברחוב קק”ל 19, ירושלים. צילום: לי רוטברט. באדיבות אריאל נשרי.
מודעה בעיתון הארץ, 12.6.1921. גם בימינו יש יהודים המתפרנסים מ”כל מיני קלישאות”, אבל חבקין התפרנס מקלישאות אחרות. אם מודעת הפרסום למוצרי הצינקוגרפיה (או ה”חמיגרפיה”) שלו הייתה נכתבת בימינו היא בוודאי הייתה בוחרת במילה גְּלוּפות.
כריכת ספרו המקצועי של נתן בן ציון חבקין, שראה אור בירושלים בשנת 1945.
משהוקמה האוניברסיטה העברית בהר הצופים בשנת 1925 היה חבקין מן הראשונים שנרשמו ללימודים במדעי הרוח, ונחשב לסטודנט המבוגר ביותר. כך זכר אותו הסופר ישראל זרחי:
“חבקין היה ידוע בתאוָתו לדעת הכל. לפתע יכלה לתפשׂו תשוקה עזה להבין דבר שלא היה מחוור לו די צרכו. יכול היה לקום בחצות ממטתו ולהתחיל לפשפש בספרים, כשנדמה לו שנעלם ממנו אחד ההבדלים הדקים שבין האידיאליזמוס של קנט ובין זה שבמשנת שלמה מימון. הוא היה מנצל כל הזדמנות, ברחוב או אצל בעל מלאכה וחנוָני, כדי לאגור ידיעות. החיים כל כך עשירים וקצרים, היה קובל, ואיך אפשר להסתלק מכאן בטרם למדנום? וכמה דברים סתומים היו בעולם זה! הוא חש עצמו אומלל מאד כשנזדמן לידיו איזה דין וחשבון של חברה מטיאורולוגית ולא ידע לקרוא בו חלקות.
כשהיה נתון לתערו של הספָּר הבוכרי ופניו מכוסים סבון, היה מעכב פתאום את הגילוח ושואל:
לכם, הספָּרים, לכל אחד תערו שלו, או שאתם מתחלפים בתערים?
ומוסיף בחטיפה:
מהי בעצם עיר הבירה של בוכרה?
ומשנגמרה התגלחת ופניו רוחצו ונשטפו במֵי קולון ונודע לו כי אין הספָּרים מתחלפים בתערים וכי עיר הבירה של בוכרה שמה אף היא בוכרה – נדמה היה לו שכדאי היה להתגלח אצל ספָּר ולהוציא לשם כך פרוטה נוספת.
במה אתה עוסק עכשיו? שאלו דניאל משום דרכי נימוס.
אני – ענה חבקין – יש לי עכשיו דבר מענין מאד שאני עוסק בו, בספריה נתנו לי מעט פרנסה. נצטברו אצלם גלי עתונים מדעיים שונים ונתנו לי את הגליונות למיון. פיזרתי אותם בחדרי, חלצתי נעלי ואני מהלך ביניהם להנאתי. קצת ממיין וקצת מעיין. איך אפשר להניח מן היד עתון שיש בו, דרך משל, תאור מדויק של לקוי החמה, כפי שנראה ביפּן ולא להציץ בו? או למשל, בא לידי ירחון לחקירות פסיכואנליטיות – איך אפשר שלא לעיין מעט בנתוח השגותיו של אדלר על פרויד? אגב, שמעתי אימרה יפה. אחד אמר: מדע חדש הוא בבחינת מפתח בידי ילד המאמין לתומו שיפתח בו כל המנעולים. כשהילד מתבגר הוא מסתפק בפתיחת מנעול אחד לפחות. ויודע אתה: הפסיכואנליזה, אף שאינה פותחת כל המנעולים, מקצתם היא פותחת. כן, יש שם בין העתונים דברים מענינים מאד, אלא שהספרן מאיץ וכבר שאלני מדוע נמשך המיון זמן רב כל כך. לך, ספר לו מדוע יארך המיון… הוי, סלחו לי, התה שלי ודאי כבר רותח, שכחתי לגמרי, שלום. מחר נתראה” (ישראל זרחי, הר הצופים: ארבע שנים מחייו של דניאל גפן, ירושלים 1940, עמ’ 138-136).
אבל כל העיסוקים הללו לא השביתו את חלומות הצמחונות והאספרנטו, שהמשיכו להסעיר את רעיוניו של חבקין, והוא החליט לקום ולהגשים אותם הלכה למעשה. הוא ייסד את ‘אגודת הצמחונים העבריים’, שהתכנסה מעת לעת בביתו. בין פעילותיו, הייתה הדפסת כתב העת ‘הצמחוני’, שהטיף לצריכת מזון שאינו מן החי. ‘הצמחוני’ הנפיק ארבע חוברות, בשנים 1938-1934 (על פי קטלוג הספרייה הלאומית).
“חוברת חד פעמית” של “הצמחוני”, אם כי לאמיתו של דבר היא הייתה הרביעית במספר. החוברת ראתה אור בירושלים ב”שנת לא ת’ר’צ’ח'”. תרצ”ח היא שנת 1938, והתוספת “לא” מרמזת לאיסור שראו חבקין וחבריו בהרג בעלי חיים לשם אכילה. זהו גם שמו של אחד המאמרים בחוברת, מאת עקיבא אריה וַיְס. ויס היה אדריכל ציוני, ממקימי שכונת אחוזת בית – היא תל אביב. החוברת הוקדשה לאלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – סופר, פעיל דתי בתנועת העבודה וצמחוני נלהב בזכות עצמו. אף הוא היה ממקימי תל אביב, ועל שמו נקרא המושב כפר אז”ר, כיום בתחומי רמת גן.
המשך בשבוע הבא אי”ה.
