בבית הקברות הקדום שבעמק הקדרון, בין המצבות המפורסמות של יד אבשלום וקבר זכריה, נמצאת מערת קבורה חצובה באבן. זהות הקבר ברורה, בזכות הכתובת שנחקקה על המשקוף בחזית בין העמודים:
העתק הכתובת בקבר בני חזיר (ז’ וילנאי, אריאל: אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, תל אביב תשמ”ו, א, עמ’ 667).
“זה קבר והנפש שלאלעזר חניה יועזר יהודה שמעון יוחנן בני יוסף בן עובד יוסף ואלעזר בני חניה כהנים מבני חזיר”. כלומר: במקום נקברו שישה אחים, בניו של יוסף בן עובד ושני בנים של חניה, אחד האחים, כולם כוהנים בני משפחת חזיר. המחקר המדעי התוודע לכתובת לראשונה ב-1864, באמצעות החוקר הצרפתי דה-סוסי, ומאז גילו בה רבים עניין רב.
מערת העמודים של קבר בני חזיר מובלטת במרכז הציור, כשמימינה קבר זכריה (בעל הגג המשולש) ומשמאלה יד אבשלום.
, 1837?Augustine Aubert
משפחת חֵזִיר (ולא חֲזִיר!!) מוכרת ומנויה עם משפחות הכוהנים במִפְקדים קדומים (נחמיה י, כא; דברי הימים א כד, טו). אפשר, אם כן, שזוהי אחוזת הקבורה של משפחת הכוהנים. המתכונת של שני עמודים בפתח נוהגת בקברים רבים אחרים, והיא מחקה את פתחיהם של ארמונות ומקדשים הלניסטיים. סגנון הקבר דוֹרי, חזיתו פשוטה ואחידה, והוא מתוארך למחצית השנייה של המאה ה-2 לפסה”נ, כלומר לימי השלטון החשמונאי. מעניין להשוות את שמות בני משפחת חזיר לשמות בני משפחת מתתיהו החשמונאי, שהייתה אף היא משפחת כוהנים. יש להניח שמשפחת חזיר הייתה אמידה למדי, שכן בוודאי אחוזת קבורה מפוארת בקדרון נחשבה ליוקרתית. קביעה זו משלימה את ידיעותינו על משפחות הכוהנים בירושלים בימי הבית השני שנהנו מעושר רב ומחיי מותרות.
הכתובת מעידה על מקומם של ‘הקבר והנפש’. הקבר הוא החלל החצוב באבן, אך מה היא הנפש? בלשון זמננו, כמו גם בלשון התנ”ך, מציינת המילה נפש את החלק הרוחני, את הנשמה שבאדם, ובמשמעות רחבה יותר – את החיים בכלל. אולם בלשון חז”ל נודעה למילה זו משמעות נוספת: מצבה מעל קבר. כך יש להבין את דברי רבן שמעון בן גמליאל, מחכמי ארץ ישראל במאה ה-2 לסה”נ: “אין עושׂין נפשות לצדיקים, דבריהן הן זִכְרונן” (ירושלמי, שקלים ב, ד). כלומר, הצדיקים אינם זקוקים לנפשות, לאנדרטאות זיכרון אחרי מותם, משום שדברי חכמתם ינציחו את שמם בדורות הבאים.
לפי הכתובת, בני חזיר דווקא ביקשו שנזכור אותם באמצעות הנפש, המצבה, כפי שביקש ה’שכן’ מיד אבשלום, אבל היכן היא הנפש? כנראה שלא שרדה. משמאל לחזית המערה נמצא משטח מוחלק, שהיה אולי מקום מבנה הנפש של משפחת חזיר.
קבר בני חזיר (ויקיפדיה).
המסורת היהודית בימי הביניים זיהתה את המערה כ’בית החופשית’, המקום שבו הוחזק עוזיה מלך יהודה בבידוד בשל הצרעת שלקה בה:
וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ, וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית ה’ […] וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בִּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה אֲשֶׁר לַמְּלָכִים, כִּי אָמְרוּ מְצוֹרָע הוּא (דברי הימים ב כו, כא-כג).
לכאורה המסורת לא מתייחסת לאתר כאל קבר, אבל היא מתקשרת לממצא מרתק שמוצג במוזאון ישראל בירושלים. כפי שמסופר במקרא, רוב מלכי בית דוד נקברו בעיר דוד, אבל מקומה המדויק של אחוזת הקבר המלכותית אינו ברור. השריד הארכאולוגי היחידי המתייחס לנושא הוא לוח אבן שבו חרותה הכתובת בשפה הארמית: “לכה התית טמי עוזיה מלך יהודה ולאלמפתח”, ותרגומה: לכאן הובאו עצמות עוזיה מלך יהודה, ולא לפתוח:
לפי האמור לעיל, בפסוק בדברי הימים, נקבר עוזיה בחלקת המלכים, אבל כנראה בריחוק מהם. על פי הכתובת התפנה קברו בשלב מאוחר יותר, כנראה בתקופת הבית השני, כיוון שהכתובת מתוארכת לתקופה זו. לאן פינו את עצמותיו? הכתובת לא נמצאה באתרהּ ולכן לא נוכל לדעת, אבל יש להניח שבתקופת הבית השני הקצו לעצמותיו מקום של כבוד באזור היוקרתי של בית הקברות באותה עת: בהר הזיתים.
5.2020
