איך נכון להתחיל את הבלוג הראשון ברשימה של בלוגים המוקדשים כולם לירושלים? התלבטתי וחשבתי שהראוי ביותר להקדיש לו את הטור הראשון הוא לב העניין, נקודת ארכימדס של ירושלים, ובעצם של העולם כולו – אבן השתייה:
“ארץ ישראל טבורו של עולם, שיושבת באמצעיתו, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן השתייה לפני ההיכל, שממנה הושתת העולם” (מדרש תנחומא, פרשת קדושים, י).
אבן השתייה היא סלע חשׂוּף במרכז הר הבית. היא מזוהה כיום עם המשטח הסלעי, בהיקף 15X12 מטרים, המחופה תחת כיפת הסלע המוזהבת.
אבן השתייה במרכז כיפת הסלע. תצלום: האחים אנדרווד (1910-1890), אוסף יד יצחק בן צבי.
סביב אבן השתייה נבנה קודש הקודשים – לב לבו של בית המקדש. זהו המקום הקדוש ביותר, אליו נכנס רק האדם הקדוש ביותר – הכוהן הגדול, בזמן הקדוש ביותר – יום הכיפורים (משנה, כלים א, ט).
בשיא האירוע של חנוכת המקדש הראשון בימי שלמה, הועלה ארון הברית להר הבית והוצב על אבן השתייה (מלכים א ח, א-ו). הארון, ובתוכו לוחות הברית שהוריד משה מהר סיני, נדד עם בני ישראל במדבר, חצה איתם את הירדן, שכן בתחנות שונות בארץ ישראל, ועתה הגיע אל ‘התחנה הסופית’ בירושלים. זהו חידוש שאין לו אח ורע בפולחן התרבויות הקדומות: בקודש הקודשים לא עומד האל, אלא דבר האל!
איפה נמצא ארון הברית? מי יודע דבר על מקום הימצאוֹ? זו אחת החידות המסתוריות הגדולות של התנ”ך, וסביבה נרקמו גרסאות שונות ומשונות. מסורת אתיופית-נוצרית טוענת שהארון שמור בכנסיית סנט מארי של ציון באָקְסוּם שבצפון אתיופיה, מאז ימי מנליק – בנם המשותף של שלמה המלך ומלכת שבא ומייסד קיסרות אתיופיה. גרסאות נוצריות אחרות מלחשות על נפילתו לידי הטמפלרים הצלבנים, שהבריחו אותו לבסיליקה של יוחנן הקדוש בלטראנו שבאיטליה, או אולי לאחוזתו הפרטית של הברון האנגלי ראלף דה סודלי, או שמא לקתדרלת שארטר בצרפת, ויש המוכנים להישבע שהצרפתים הבריחו אותו לארה”ב במלחמת העולם הראשונה, שם הוא שמור עד היום במתקן הסודי בנאבדה.
היו כאלו שפקפקו במסורות הללו, ויצאו לחפש את ארון הברית ואוצרות המקדש. כזה היה החוקר הפיני ולטר הנריק יובליוס, שהצליח לשכנע את הקפטן האנגלי מונטגיו בראונלו פארקר שבידיו המפתח לגילוי התעלומה. חפירותיו הארכאולוגיות של פארקר בעיר דוד בשנים 1911-1909 נחשבות עד ימינו לבסיס המחקר הארכאולוגי בירושלים הקדומה. לאחר שהעזו לחדור למחילות הר הבית והתגלו על ידי מוסלמים, הצליחו פארקר וחבריו להימלט בעור שיניהם מהארץ… ללא אוצרות המקדש. ואי אפשר שלא להיזכר בארכאולוג הנועז אינדיאנה ג’ונס שנלחם בנאצים באמצעות כוחותיו של ארון הברית. כמובן, אני מתכוון לסרטו של סטיבן ספילברג ‘שודדי התיבה האבודה’.
ומהי הגרסה היהודית? מתי נעלם ארון הברית, והאם שרד את החורבנות? בתיאור סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים במשנה נאמר:
“הגיע לארון, נתן את המחתה בין שני הבדים. צבר את הקטורת על גבי הגחלים, ונתמלא הבית עשן. יצא, ובא לו כדרך בית כניסתו, ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון. לא היה מאריך, שלא להבעית את ישראל. משניטל הארון, אבן הייתה שם מימות נביאים הראשונים, ושתייה הייתה נקראת, וגבוהה מן הארץ שלוש אצבעות, ועליה היה נותן” (משנה, יומא ה, ב).
הכהן הגדול נותן את הקטורת על אבן השתייה. באדיבות מכון המקדש
“ניטל הארון”? מתי? מלמדת הגמרא:
“והתניא: משנגנז ארון… ומי גנזו? יֹאשיהו גנזו. מה ראה שגנזו? ראה שכתוב: יוֹלֵךְ ה’ אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ (דברים כח, לו) – עמד וגנזו, שנאמר: וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים (הַמְּבִינִים) לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה’, תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף, עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל (דברי הימים ב לה, ג) (בבלי, יומא נב ע”ב).
יֹאשיהו היה ממלכי יהודה האחרונים. המקרא זוכר אותו לטוב, ומספר שהוא ביער את העבודה הזרה שהשתרשה בימי אביו אמון וסבו מנשה, ביצע “בדק הבית” (מלכים ב כב, ה) ופעל נמרצות לתיקון עבודת המקדש. לפי מסורת זו, יאשיהו הוא זה שגנז את הארון כי הבין שהחורבן בלתי נמנע, למרות כל הרפורמות והתיקונים שביצע. למרבה הצער הוא צדק. 23 שנים אחרי מותו הטראגי החריבו הבבלים את ירושלים, ובית המקדש נשרף. בספר מקבים ב’ נמסר שבימים האחרונים שלפני החורבן טרח הנביא ירמיהו, והחביא את ארון הברית במערה מסתורית:
“וכעלותו מצא ירמיה בית מערה, ואת האֹהל ואת הארון ואת מזבח הקטֹרת הביא שמה, ואת הדלת סגר. ומן הבאים אתו נגשו להתְוֹות את הדרך שמה, ולא יכלו למצֹא. וכאשר ידע ירמיה הוכיחם, ויאמר כי המקום יהיה לא ידוע עד אשר יקבץ האלהים את קבוצת עמו ויעשה חסד. ואז יגלה ה’ את אלה…” (מקבים ב [מהדורת א’ כהנא] ב, ה-ח).
יש להניח שהאגדה התבססה על כך שהכתובים לא מנו במפורש את הארון בני כלי הקודש שבזזו הבבלים מירושלים (ירמיה נב, יז-כג), ואף לא בין הכלים שהועלו מבבל ירושלימה עם שבי ציון (עזרא א, ז-יא).
היכן הסתירו יאשיהו ו/או ירמיהו את ארון הברית? מעשה שהיה בימי הבית השני חשׂף, אם לא את הארון עצמו, לפחות את הסוד על מיקומו של המחבוא המסתורי, במעמקי הר הבית:
“שלושה עשר שופרות, שלושה עשר שולחנות, שלוש עשרה השתחוויות, היו במקדש. של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנניה סגן הכוהנים היו משתחווים ארבע עשרה. ואֵיכן הייתה? כנגד דיר העצים, שכן מסורת בידיהם מאבותיהם ששם הארון גנוז. מעשה בכוהן אחד שהיה מתעסק, וראה את הרצפה שהיא משוּנָה מחברותיה, בא ואמר לחברו. לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו בייחוד ששם הארון נגנז” (משנה, שקלים ו, א-ב).
באדיבות מכון המקדש.
אחרי סיפור כזה כנראה שלאף אחד כבר לא היה את האומץ לחפש את הארון עצמו. והנה, גם בית המקדש השני חרב, ומקומו של ארון הברית נותר עלום ומסתורי. בדורות שלאחר החורבן אפילו דנו תָּנָאים ביניהם מה קרה באמת לארון – גלה לבבל? הוחזר לבבל? או שמא באמת נשאר בירושלים?
“ר’ אליעזר אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר: “[הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל], לֹא יִוָּתֵר דָּבָר, אָמַר ה'” (ישעיה לט, ו) – אין ‘דבר’ אלא דיבְּרוֹת שבו. ר’ שמעון אומר: הרי הוא אומר: “וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה'” (דברי הימים ב לו, י) – זה ארון. ר’ יהודה בן לקיש אומר: ארון במקומו נגנז, שנאמר: “וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה, וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (מלכים א ח, ח) (תוספתא [מהדורת מ”ש צוקרמאנדל] שקלים ב, 15).
החידה לא נפתרה, ואנחנו? אנחנו נאלץ להמתין…
12.2019
