סליחות ב’נחלאות’ הן כבר מזמן מותג תיירותי, והסמטאות הצרות גדושות בשעות הבוקר ההזויות במדריכים מרוטים, המנסים לגרור אחריהם מטיילים מותשים מבית כנסת לבית כנסת.
אחד מבתי הכנסת המסקרנים ב’נחלאות’ – אותו מקבץ צפוף של שכונות זעירות במרכז העיר החדשה – הוא בית הכנסת נוה שלום, שברחוב רבי אריה 21. בית הכנסת הוקם בשנת 1905, והוא שוכן באחת הדירות בקומה השנייה של בית משפחת עראקי בשכונת משכנות ישראל.
הקיר הצפוני של בית הכנסת נוה שלום (מקור: אתר בית הכנסת נוה שלום https://sites.google.com/site/neveshalomsynagog/home).
אבי המשפחה, ר’ שלום יוסף עראקי, עלה מצנעא לירושלים עם גל העלייה של יהודי תימן בשנת תרמ”ב (1881). הוא נמנה עם המתיישבים הראשונים בכפר השילוח, ובשלהי אותה מאה רכש את ‘סלאם דאר’ – זה היה כינויו של שטח בשכונת משכנות ישראל, מצפון ל’בתי גורל’ שאוכלסו זה מכבר בעולים חדשים מתימן, שהגיעו לירושלים גם הם בעליית ‘אעלה בתמ”ר’ (כך כונתה עליית יהודי תימן בשנת תרמ”ב). בין דרי הבית של המשפחה המורחבת היה נכדו של עראקי, שלום חיים צארום. משבגר היה לדמות ציבורית מוכרת ופעילה, ולאחר פטירת סבו ב-1913 מילא את מקומו כרב בית הכנסת. לאחר מותו (בשנת 1974) המשיך בנו, בכור סעדיה, להחזיק את בית הכנסת. גם בעשור התשיעי לחייו נהג לצעוד מביתו שבשכונת מעלות דפנה לבית הכנסת שב’נחלאות’ מדי שבת בשבתו (נפטר ב-2004).
השואל עלול לשאול: מה הצורך בבית כנסת תימני, כשבמרחק אווירי של מטרים אחדים כבר נמצא בית כנסת תימני – ב’בתי גורל’? ובכן, ראשית, השואל כנראה אינו תימני. אגדה תימנית נושנה וידועה מספרת על קללת הפירוד והמחלוקת שהטיל עזרא הסופר בבני תימן שסירבו לקריאתו לעלות לירושלים. שנית, בבית הכנסת ‘הגורל’ נוסח התפילה הוא תימני בלאדי. תימני, שנוסח התפילה שלו ‘שאמי’ (ספרדי) לא יעלה בדעתו להתפלל בבית כנסת ‘בלאדי’, ומשפחת עראקי-צארום הייתה שאמית ‘אדוקה’. אחד מאבות המשפחה, מארי שלום עראקי מצנעא, שהיה ממנהיגי יהדות תימן במאה ה-18, היה מן היוזמים הבולטים להטמעת הנוסח ה’שאמי’, תוך מאבק חריף בחבריו חכמי זמנו. צאצאיו קראו לבית הכנסת ‘נוה שלום’ על שמו.
לוח זיכרון בבית הכנסת נוה שלום (מקור: אתר בית הכנסת נוה שלום כנ”ל) .
אחד המתפללים בבית הכנסת היה סאלם דוד, שהדפיס סידור “סליחות לימי חֹדש אלול, והושענות לימי חג הסוכות, ופזמונים לשמחת תורה”. הסידור, שנקבע על פי ה’תכלאל’ (הסידור התימני, שיש בו גם קבצי הלכות ומנהגים), נקרא ‘שומר הסף’.
על הרקע להדפסת הסידור סיפר הסופר הירושלמי יעקב יהושע:
“משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות בקע, בעיקר בימי שבת ומועד, מבתי הכנסת התימניים שבמשכנות [ישראל] וסוכת שלום, קול שירה וזימרה. אם בתפילתם של האשכנזים מורגשת עצבות ותפילתם של הספרדים נאמרת מתוך שלווה וכובד ראש, הרי בתפילתם של התימנים יש עליצות חיים ושירה. לפעמים אומר אני לעצמי כי ייתכן שבני תימן הם מצאצאי שבט לוי, שנתנו קולם בשיר בבית המקדש. דבקים הם בני תימן בקובצי פיוטיהם ושיריהם. בין חפציהם הדלים הביאו עולי תימן את ספרי הבקשות והפיוטים, ומשבלו ספרי בקשות אלה הלכו לבתי הדפוס בירושלים והדפיסו אותם מחדש. אחד המדפיסים הראשונים היה סאלם דוד התימני, שהתגורר בחצרו של אברהם עתקין בשכונת משכנות. הוא עצמו התפרנס ממכירת גרעינים ובהשתדלותו של רבי שלום חיים צארום פרסם ספר קטן, ‘ספר שומרי הסף’ (פיוטים שהעתיק מסידור ה’תכלאל’ הושענות סליחות ופיוטים)” (י’ יהושע, ירושלים הישנה בעין ובלב, ירושלים 1988, עמ’ 175-174).
ומה משמעות השם ‘שומר הסף’? ראשית, אותיות אלו מצטרפות לכדי גימטריה של תרצ”ד – השנה העברית של הוצאת הספר (1934). אבל לאלו שלא מסתפקים בתשובה זו השיב הרב צארום בהקדמה לספר:
“ולמען אחינו התימנים דִי בכל אתר ואתר [=שבכל מקום ומקום], השומרים את מנהגי תימן והנצרכים להם בכל עת ובכל רגע, את כל האמורים בפנים הספר הזה, הנדפס בעיה”ק ירושלים ת”ו. ונקרא שמו ‘שומר הסף’, והוא כמו הסף שהוא מפתן ואסקופת הבית, כך מי ששומר הסליחות והפזמונים שהם סופי התפלות כמנהג אבותינו הקדמונים, לא ימושו מזרעו לעד לעולם”.
תודתי לחברי ד”ר ראובן גפני על הערותיו החשובות.
9.2022
